ענישה משפטית – היבט הנקמה בפשיעה מתמשכת
שלום.
זכורני שהרב כתב באחד המקומות שהוא רואה את ההצדקה של ענישה משפטית כמו מאסר רק מן ההיבטים של ההרתעה לעבריינים עתידיים, ומניעת פשעים נוספים מהעבריין עצמו על ידי כליאתו, ואם היבטים אלו לא קיימים אין זה מתפקידה של מערכת המשפט להעניש מצד נקמה ותגמול. אם למשל ידוע בוודאות שרוצח לא יוכל לרצוח שוב בעתיד (הוא נכה ב-100%) וכליאתו לא תיוודע לציבור (אני והוא חיים לבד באי בודד), לא ראוי מוסרית לכלוא את הרוצח כי לא מתפקידנו לשלם לאיש כמעשהו.
חשבתי על מצב בו העבריין מוסיף כל העת במעשהו הרע, ונקיטת פעולות נגדו בוודאות לא יועילו לא להרתעה ולא למניעת פשעיו, האם לניזק מותר מוסרית "לנקום" בעבריין? משום מה מרגיש לי שיש כאן משהו קצת שונה ואני לא מצליח לשים את האצבע על הנקודה.
לדוגמה: אם אנשים עושים רעש לשכניהם במשך 24/7, והשכנים יכולים למרר את חייהם בחזרה על ידי יצירת רעש נגדי 24/7, אבל ידוע בוודאות שפעולה זו לא תביא להפסקת הרעש מצד הראשונים (ולא תרתיע שכנים סוררים עתידיים), האם במקרה זה מותר מוסרית ליצור את הרעש הנגדי? הרי מדובר ממש בפעולת תגמול, ולא הרתעה או הגנה.
תודה.
יש אינטואיציה כזאת. דומני שזו זכות של הנפגע, ולכן אם עשו לך רעש תעשה להם בחזרה. אבל החברה אין תפקידה לנקום אלא לדאוג לסדר.
אז לפי זה גם אם הפשיעה נגדי לא מתמשכת מותר לי מוסרית לנקום? (ביום ראשון חד פעמי הם עשו לי רעש בכוונה, אז ביום שני חד פעמי אעשה להם רעש).
לא יודע לענות על שאלות כאלה. אינטואיטיבית נראה שעקרונית יש לאדם זכות נקמה. כמה ועל כמה, תחליט לבד.
זכור לי שכתבת בעבר שיש בנקימה איסור מוסרי:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8-%D7%A0%D7%A7%D7%9E%D7%94-%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%9D/
אבל אני חושב שכשבאים לדון על נקמה מהיבט מוסרי, צריך להתייחס גם להיבט של עשיית צדק.
בנוסף, מדוע שיהיה אסור מוסרית להימנע מלהשאיל את קרדומי למי שלא השאיל לי את קרדומו? זה נראה דבר די צודק.
הייתי מנסח כך: זו מעלה מוסרית לא לנקום (במקום ניסוח פחות מוצלח: איסור מוסרי לנקום), אבל עדיין יש זכות כזאת. האיסור לגבי הקרדום הוא מעלה מוסרית שהפכה לדרישה הלכתית.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer