"אני הוזה משמע אתה קיים"
בעמוד 139 בספרו "אמת ולא יציב" טוען הרב שלפי הקאנטיניות (המאוחרת) מדובר על תופעות "שאני הוזה.." ברגמן בסיפרו "הפילוספיה של עמנואל קאנט" מראה באופן די ברור שהנסיון ל"האשים" את את קאנט בתפיסה איליזיונית כלשונו(ע"מ 39) אינה נובעת מן השימוש במושג הדבר לכשלעצמו ומשם הדרך להרמן כהן היא לא ארוכה אני לא מבין איך הרב "מאשים" את קאנט בקונספציה של "אני הוזה" משמע אתה קיים(כלשונו) קאנט אינו ברקלי ?! משהו לא מסתדר לי ? כמו כן הרב טוען שקאנט "לא פתר בעיות",קאנט בעצמו כותב שהוא כתב את הביקורת כדי ל"פנות מקום לאמונה" אין כאן פתרון במובן החיובי אלא בפינוי דרך אם מתעלמים מהשלבים הבאים(כמו בדוגמה שהבאתי לעיל) של האסכולות שבאו אחרי קאנט(למשל הוסרל הרמן כהן ועוד ) אז באמת אפשר להגיע למחוזות מתעתעים ???