נטילת ידיים

הרמב"ם, סובר שההיתר של לט אדם ידיו במפה הוא לכתחילה, הראב"ד השיג עליו וכתב שהרי לא הותרה ליטה במפה לאוכלי טהרות שהם זהירים וק"ו שלא נתיר לאוכלי חולין שאינן זהירים.

ונושאי כליו של הרמב"ם חילקו חילוקים וניסו להסביר את דבריו, ותמה עליהם הרב קפאח שהרי שיטת הרמב"ם בזה מבוארת במפורש בהלכות אבות הטומאה (ח ט) שהק"ו הזה נכון לאוכלי חולין בטהרה, אך לאוכלי חולין בטומאה, מה אכפת לנו שיגעו בלחם ושיטמאו אותו שהרי הוא טמא מלכתחילה שאישה לשה חלה בנידתה וכו'.

אם כן, במקום שלא צריך כל כך זהירות אלא משום גזירת סרך תרומה התירו חכמים לאדם ללוט במפה. אך מרן בכס"מ חילק כהראב"ד. ולכן גם פסק בשולחן ערוך שמותר ללוט במפה רק במצב שאין לו מים בקרבת מקום.