סמנטיקה באמונה
שלום רב הרב,
אני חושב שנפלה טעות בהמשגת המושג 'אמונה', לדעתי, השאלה שצריכה להישאל היא האם אני חושב שיש אלוהים ולא האם אני מאמין שיש אלוהים.
זאת כי אמונה משמעותה נתינת אמון במשהו, לכן אני יכול להאמין בה' שיתן לי אריכות ימים או אברהם לדוגמא מאמין בהבטחת ה' וה' מחשיב לו זאת כצדקה. אבל נתינת אמון בעצם מציאות ה' זה משפט ריק שלא אומר כלום.
לעומת זאת, אם אדם חישב חישובים והגיע למסקנה שכנראה יש אלוהים, הרי שהוא *חושב* כרגע שיש אלוהים, ולא מאמין בכך.
מה דעתך?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים שנשלחו למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים שנשלחו למייל שלכם.
במאמרך הכרת הטוב פילוסופי לא ניסת להסביר זאת?
נדמה שההסבר שם אינו "אלוקים הוא מי שעצם העובדה שהוא מצווה מספיקה כדי להתחייב בזה. מי שלא רואה כך את אלוקים (למשל, אם הוא אומר: אני יודע שאלוקים ציווה, אבל למה עליי לקיים?) לא מאמין באלוקים (לפחות לא מבין נכון את המושג אלוקים)".
כלומר, האם רב יוכל לחדד על מה יושב ההסבר שם לאור דבריך כאן?
זו בדיוק משמעות הכרת הטוב הפילוסופית. כשאלוקים הוא היסוד שעליו בנוי הכל (כולל אותי וכל שאר העולם) אז מעצם היותו כזה יש חובה לציית ולעבוד אותו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer