בדין כל ישראל יוצאים במשלוח מנות אחד (טור 460)

בהא דכתב מעכ"ת לצאת בג' מנות ששמט אחת מביניהן קשיא לי בעניותי שהרי מפורש בדניאל מנה מנה תקל ופרסין ומבואר שם בפסוקים תקיל תקילת במאזנייא והשתכחת חסר (ופרסין דקרא אפורים קאי אתרא דפרס). וכיון שיש לו ב' מנות א"כ אמאי חסר אלא ודאי הכא במאי עסקינן ששמט אחת מבינתיים (ולהכי הוציא לה בלשון מנה מנה ולא מנות כמ"ש כת"ר) והא קמ"ל קרא השתכחת חסר וצע"ג. וי"ל שבתנ"ך של כת"ר שומט הפסוקים הללו ואין התנ"ך חסר כלום מדין לבוד ופשוט.

תיתי למר דחיבר פורים וסוכות בסוד 'צילתה מרובה מחמתה' 'וחמת המלך שככה' ובסוד 'המן נופל על המיטה' 'הישן תחת המיטה' וכו' ואכמ"ל למבין. ומדי עיוני בדבריו מה שמחתי לראות שכב' אינו מן המזלזלים רח"ל בהלכות הקדושות למ"מ נזכרתי במה שכתבתי לפנים מקורות רבנו הק' שהיה מקפיד עצום בהלכות סוכה.
והיה מתאמץ לקיים ההלכות הקדושות כגון 'לבוד' ו'דופן עקומה' ו'פי תקרה יורד וסותם' ו'גוד אסיק מחיצתא' ו'גוד אחית מחיצתא' ו'שתיים כהלכתן ושלישית אפי' טפח' ו'מיגו דהוי מחיצה לעניין שבת הוי מחיצה לעניין סוכה' וכו'. ופעם אחת התעצם לקנות פיל לקיים סוגיית 'עשאה לבהמה דופן לסוכה' דבפיל קשור כו"ע לא פליגי (סוכה כג).
והיה אומר: "זה נוי סוכה שלי", והיה מתלוצץ ב"חרדים" המחמירין כביכול לישב בסוכות מדפנות של עץ, ומרגלא בפומיה שעתידים ליתן את הדין על שהם מבעטים בהלכות הקדושות למשה מסיני. ופעם אחת בג' חוה"מ נתמלטה מפיו הקדוש אנחה ואמר "לומדס לומדס, אבל מדפנות סוכתם של אלה ניכר שאמונת חכמים אין להם".
ופעם היה מיסב עם החבריא קדישא בסוכה שדפנותיה קלושות, פרוץ מרובה על העומד, והתנאה שהיו דפנותיה מדין לבוד מחוטי דיג עד שלא היו נראות כלל לעין אדם. והזכיר מעשה בלמדן אחד שהיה מטייל בסוכה מדין לבוד ומפלפל בהלכות סוכה ונכנס חתול אחד (שקורין 'קעט') מבין החוטים, התפלא אותו למדן ואמר ראו חתול עם הארץ זה שאינו יודע דין לבוד. ואמר רבנו, שלא החתול, אלא אותו למדן היה עם הארץ, וראיה שאצלו (היינו אצל רבנו) מעולם לא נכנס חתול דרך המחיצת לבוד לפי שהוא (היינו רבנו) מאמין באמת בדברי חז"ל דלבוד כמחיצה ממש.
ושנה אחת במוצאי יום כיפור ענה ואמר: השנה נזכה לישב בסוכה מדין פסל היוצא מן הסוכה אליבא דרבה ור"י בשיטת רש"י. והיה שמח ביותר והיו פניו מאירות ואמר: מי יודע אם זכה לכך מישהו מימות משה רבנו ושמא לא באנו לעולם אלא לקיים הלכתא רבתא לסוכה זו.
והיה מתאמץ לישב כל יום בסוכה מדין אחר, יום ראשון מדין 'גוד אסיק' ויום שני מדין 'גוד אחית' וכן על זה הדרך. ואותו היום ד'פסל היוצא מן הסוכה' אושפיזא דמשה היה ואמר לנו אחר כך: כל שנה משה בא אצלי לבד, השנה בא ועמו שני חכמים.
ומי היו אותם שני חכמים לא אמר. ע"כ מקצת קורות רבנו בקודש