הפודקאסט עם דניאל דושי

היית נוהג באופן מוסרי גם אם המוסר אינו תקף?.
זה מעניין ביחס לאדם שציין על עצמו שהוא קר ונוהג באופן רציונלי, זה הסיבה שאין לרב חוויות של אמונה. אבל כן יש לרב חוויות של מוסר?.
אני כמובן לא מתכוון להקניט את הרב (קצת נהנה מציניות).
ובכל אופן זה קצת מפריע לי שזה נראה שיש יותר מקום לרגש מוסרי מאשר לרגש דתי.

כתבתי זאת כאפשרות, שהרי בעולם נטול אלוהים נוא יהיה לגמרי שונה וגם אני ותחושותיי ולכן קשה לדון מנקודת מבטי העכשווית. אני אפילו לא בטוח שעולם ללא אלוהים אינו אוקסימורון.
מעבר לזה, מי דיבר על רגש או חוויה מוסרית? וכי אין לי הנאות לדעתך? כמו סתם לאכול משהו טעים וכדומה?
ולבסוף, מה הבעיה בזה שיש לי רגש מוסרי ואין רגש דתי? כל אחד והמבנה הנפשי שלו. אתה כמובן מניח שיש ערך לרגש דתי ולכן מעיר הערה צינית, אבל זו הנחתך שלך. ובכלל, זו לא שאלה למה יש יותר מקום. השאלה היא עובדתית: מה יש בי ומה לא.

לפי זה שהאמונה היא יותר במוסר מאשר בתורה – אם יצא לך משהו דאורייתא נגד המוסר אתה לא אמור לבצע אותו
כמו דוגמא למשל שאתה מביא במקומות אחרים – גירוש אשת כהן שנאנסה. במקרה כזה אתה לא תגרש אותה או לא תתגרש כי זה לא מוסרי וההלכה היא רופפת יותר…

יוסי על זה בדיוק הייתה השאלה, שהוא אמר בפודקאסט שייתכן ומעשה הלכה קיצוני הוא לא יעשה.

מעבר לזה שאכן אמרתי זאת, הלוגיקה לא נכונה. גם אם יחסי למוסר רציני ואמין יותר, זה ממש לא אומר שהוא יתגבר על ההלכה. אם השתכנעתי שזה מה שההלכה אומרת, אזי היא שואפת לערך דתי, והיא גם אומרת שיש לעשות זאת גם במחיר פגיעה בערך מוסרי. במצב כזה אני אקיים את ההלכה למרות הפגיעה במוסר, בלי קשר ליחס בין רמות האמון שלי בשניהם. לכן מידת האמון שיש לי בשני הצדדים אינה קובעת מי מהם יגבר.

למה לא? זה לא סתירה?