ציווי אנטי מוסרי

לא התכוונתי להניח שאלוהים לא התגלה בסיני אלא על הצד שהתורה לא נכונה אז הוא לא התגלה
הנחתי רק שאם אלוהים לא התגלה בסיני אז מסתמא הוא גם לא אלוהים שמצווה (קיים אלוהים אך לא כזה שמצווה אותך על משהו) אז לפי זה בקונפליקט הצד שהערך המוסרי יגבר על הדתי הוא רק אם היהדות לא נכונה אבל קיימת דת אחרת שבה אלוהים ציווה רק על הדברים המוסריים ועל זה אמרתי
שזה לא נראה סביר שקיים דבר כזה

זה המשך הפלפול? כתבתי שאיני בטוח, אין פירושו שמבחינתי יש ספק שקול. על הצד שהוא לא התגלה אתה יכול להסיק שהוא גם לא קיים (איני רואה שום בהכרח בזה). אז מה? עד שאתה שואל אותי על המוסר שאל אותי על שאר המצוות (פרט לעמלק). בקיצור, דיון הזוי.

אני הבנתי מהרב שמכיוון שהאמונה שלך לא ודאית אז המחויבות שלך להלכה לא טוטאלית ולכן אם זה יתנגש עם המוסר אז לא תדע מה לעשות(שאר המצוות זה עול שאתה מוכן לסבול על עצמך כל עוד שאתה לא ״חב לאחריני״ לכן עליהם אני לא מקשה ).אתה מסכים שכל התוקף של המוסר הוא בהנחה שאלוהים קיים ואם הוא לא קיים אז אין מניעה לעשות מעשים אנטי מוסריים ?לכן כל הצד לבוא ולהגיד שתצטרך לציית לצו המוסרי ולא ההלכתי הוא רק אם קיים אלוהים שמצווה על המוסר ומעולם לא התגלה לבני אדם וגילה להם את רצונו,על זה אמרתי שזה קלוש .אז אם רוב הסיכויים שהציות שלך לצו המוסרי הוא לא נכון ברגע שהוא נוגד את ההלכתי אם כן מה ההיגיון ללכת אחריו הרי רוב הסיכויים שאתה עובר על ציווי האל?

אני לא מבין מדוע הרב לא מבין את השאלה, אנסה לבאר: עד כמה שכל מה שמחייב את המוסר הוא אלוקים, א"כ מדוע יש להעדיף את הציווי המוסרי ע"פ פני הציווי האלוקי (כמובן כשיש ספק על קיום הקל), והרי ממ"ש אם אלוקים אינו קיים אזי גם אין תוקף למוסר?

לאביב, נראלי התשובה פשוטה- שיש את ה"אלוהי המוסר" (כלשון כרייף…) זה הנחה פשוטה יותר מקיומו של "אלוקי ההיסטוריה" ולכן גם אם יש ספק לקיומו של האלוקים שהתגלה בסיני, יש פחות ספק לקיומו של קל שמצווה על מוסר אוניברסלי

הסיבה העיקרית של האנשים להימנע מלהאמין לאלוהים שהתגלה בסיני(או בכל מקום אחר) הוא בגלל שאלוהים לא מתעניין בנו כלל וכלל והוא אדיש לגבינו אז מי שמאמין=שאלוהים מצווה ויש לו יחס כלפינו אז משם ולחיים דתיים הדרך קצרה ומתבקשת

אענה בפעם האחרונה כי איני מבין מה ההתעקשות הזאת.
ראשית, אני לא בטוח בכלום. לא באמונה ולא במוסר, ולא בשום דבר אחר. כל מי שחושב שהוא כן בטוח מרמה אותי או את עצמו, או שהוא סתם טיפש או מבולבל. אבל זה שאיני בטוח לא אומר שאין לי עמדות בכל הנושאים הללו. לא בטוח אין פירושו ספק שקול. לכן אני כן מחויב להלכה, אבל בגלל שאין לי ביטחון מלא אז במקרים שהמחיר המוסרי הוא עצום אני אשקול האם וכיצד לפעול (בד"כ יש דרכי עקיפה תוך הלכתיות שכולם נוקטים בהן, אבל לא ישרים כדי להודות בזה). אין לזה ולו בדל קשר לשאלת הלכה ומוסר, שכן גם אם הייתי בטוח לגמרי בשניהם עדיין היה מקום לשאול מי גובר. וגם בתוך ההלכה עצמה יש קונפליקטים שבהם ערך אחד גובר על האחר, וכך גם בתוך המוסר.
לכן שאלת מי גובר על מי לא קשורה למידת הביטחון שלי במערכות אלא למחיר מול תועלת. אם יש מחיר מוסרי גדול מאד מול חובה הלכתית אשקול האם לקיימה. אם ש מחיר הלכתי גדול מאד מול חובה מוסרית רגילה השיקול יהיה הפוך. האם אני בטוח או לא בשתי המערכות לא נוגע לשאלה מי גובר. גם אם בטחוני הוא 80% אז כך הוא לגבי שתיהן, ולכן עדיין הערך שיגבר הוא החשוב יותר (המחיר הגדול יותר). כמובן שאם יש הבדל במידת הביטחון גם הוא ייכנס לשקלול. למשל, הוראה הלכתית שאיני בטוח לגביה (כי יש אפשרות לפרש אחרת, ויש חשש לטעות, ולא רק בגלל החשש שמא כל ההלכה לא נכונה כי אין אלוהים או שלא התגלה), תהיה חלשה יותר מול צו מוסרי שברור לי ברמה גבוהה.
זהו. מיציתי עד זוב דם.