חשיבות המתודה על התוכן

בשביל זה הוא נתן תורה, כדי שרוב האנשים לא יטעו ויקבלו מהחכמים וזהו. בחירה יש לכולם בכל מקרה כי הם יכולים לא לקבל. זו לפחות התאוריה של הרמב"ם.
ובאמת במציאות אנחנו רואים שדווקא פילוסופים הגיעו לרעיונות מוזרים מאוד ובחלקם אף מסוכנים ממש שהביאו נזקים עצומים לאנושות (בעיקר במאה ה-20), בעוד רוב האנשים הפשוטים הם בעלי שכל ישר. גם בישראל, אם חלילה דעתם הפוליטית של (רוב) הפרופסורים הייתה נשמעת, רוב הסיכויים שכבר מזמן לא הייתה מדינת ישראל.

פוק,
אני רואה לפחות שתי מעלות חשובות בטיעון שלך: 1. הוא לא קשור לדיון. 2. הוא מניח את המבוקש. אסביר כעת למה.
1. השאלה האם הדרך חשובה, לא אומרת שהדרך חייבת להיות פילוסופית ולא אינטואיטיבית (או שיש יתרון לפרופסור על פני ההדיוט).
2. אתה מניח את המבוקש שכן אתה בוחן את השאלה האם התוצאות חשובות לפי התוצאות של שתי האלטרנטיבות.

אתה אומר שהדרך חשובה כי בגללה המסקנה היא מתוך בחירה. אז בסופו של דבר מה שחשוב הוא התוצאה, רק שאתה רוצה אותה באופן בחירתי.

האם אתה טוען בפשטות, שהכוונה חשובה מהתוצאה? גם אז העניין לא מחוור. כי ברור שלא כל חשיבה בלתי הגיונית נובעת מרשלנות פושעת. אתה צריך לפחות לצמצם את הקביעה שלך ולדבר על יושר אינטלקואלי, ולא על חריפות אינטלקטואלית.

המשפט הראשון שלי הוא אוקסימורון אמיתי. אחרי שהסברתי לך מדוע לא נכון שהתוצאה היא החשובה אלא הכוונה והדרך חשובות לא פחות, אתה חוזר על כך ואז מסיק שמה שחשוב הוא התוצאה. מרתק.
אני אישית אכן חושב שהכוונה חשובה מהתוצאה. כך גם סבר קאנט, וכך נותנת הסברה. אדם שהתכוון לטוב ויצא לו רע הוא אדם טוב. אדם שהתכוון לרע ויצא לו טוב (חשב לאכול חזיר ועלה בידו טלה) הוא אדם רע.
לבסוף אתה מסיים במשפט שיאה לך ולהודעתך כולה: עליי לצמצם את מסקנתי ולדבר על יושר אינטלקטואלי ולא על חריפות. וכאן הבן תוהה: היכן בדיוק דיברתי על חריפות?!
כתב חידה של ממש. חן חן.

איזי, מה הטונים האלה? למדתי ממך הרבה ואני מכבד אותך. באתי להתדיין בכבוד, ואני רק מנסה להבין אותך בנקודה הזו; יש בעיה עם מונחים (דרך, תוצאה, חריפות), ואפשר לפתור אותה.

1. אתה כותב במק"א שהדרך חשובה יותר מהתוצאה. אם אתה מתכוון לדייק כאן ולטעון שהן חשובות באותה מידה, אשמח אם תאשר את זה בבירור (ואז אתמה מניין לך מאזניים כל כך מדויקים ומצומצימם).

2. אתה אומר שהדרך חשובה יותר כי מה שצריך הוא בחירה. עניתי, שמהנימוק הזה נובע להיפך: התוצאה חשובה, אלא שאנו רוצים אותה מבחירה.

3. סעיף 2 הפך ללא רלוונטי כי בחלק השני של הודעתי הצעתי, ואכן אישרת, שאתה מתבסס על עיקרון מוסרי לפיו הכוונה חשובה מהתוצאה, ומכאן שבפרט, כשמדובר בחשיבה, עדיף שאדם יתאמץ ויחשוב ברצינות, ויגיע לשגיאות, מאשר שיחשוב ברשלנות ויגיע לאמת. אם נמשיל את לטלי וחזיר, הרי שהכנסת היד לקדירה היא המשל לחשיבה, והעלאת הבשר ואכילתו הם המשל למסקנה ולחיים על פיה. אוקיי, אם סיכמתי אותך נכון יישרנו קו.

4. אם כנים הדברים, הרי כשאתה אומר שחשיבה טובה חשובה יותר ממסקנות נכונות, אתה מתכוון לחשיבה רצינית ויסודית. לא דווקא חכמה ונבונה. כלומר אם מישהו יחשוב היטב ביכולות דלות שהוא ניחן בהן, זה בסדר גמור, ולא אכפ"ל שהוא לא חכם מספיק כדי לחשוב נכון. ב"לחשוב טוב" אפשר להתכוון ליושר אינטלקטואלי, ואפשר להתכוון לחריפות (או חכמה / פיקחות / ידע או לא משנה מה) וכל דבר שמסייע לחשיבה להיות הגיונית. אם אדם הוא הגיוני יותר או פחות זה עניין שאינו מעלה ומוריד כלפי הערך המוסרי של חשיבתו, ומה שכן מעלה ומוריד זה עד כמה הוא כַּן וישר עם עצמו.