על ערכים ורציונליזציות שלהם

הודעת פתיחה של הרב

על ערכים ורציונליזציות שלהם

נשלח ב-4/12/2005

| |

על ערכים ורציונליזציות שלהם

בפרשת השבוע (תולדות, כו, ה) נאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור מצוותי חוקותי ותורותי".

הגמרא ביומא כח ע"ב מסבירה שמדובר על ז' מצוות בני נח.

רש"י על אתר הולך בדרך אחרת (ואולי לשיטתו היא מסקנת הגמרא שם), וכנראה מה שגרם לו הוא שבתוך מצוות בני נח אין 'חוקותי', שכן מצוות בני נח הן מצוות שכליות.

על כן הוא נוקט בעקבות הגמרא יומא סז ע"ב ש'חוקותי' הן מצוות שאומות העולם מונים את ישראל בגינן (כי הן אינן שכליות) ו'מצוותי' הן המצוות שלולא נכתבו דין הוא שייכתבו (כלומר השכליות).

המקור שמצוות בני נח הן שכליות הוא בגמ' יומא סז ע"ב שם מנויות המצוות שאם לא נכתבו דיןן הוא שייכתבו, והרשימה היא כמעט זהה למצוות בני נח (פרט לדינים, שכנראה כלולים בשאר המצוות המנויות שם, ואבר מן החי). לעומתן יש מצוות 'חוקיות' שעליהן אומות העולם (לגירסת רש"י עה"ת ור"ח על אתר) מונין את ישראל עליהן (בגמ' עצמה גורסים: 'השטן').

וזהו מקור דברי הרמב"ם מלכים פ"ט ה"א שכתב שש מצוות נצטווה אדם הראשון, והדעת נוטה להן. אמנם אח"כ נוסף לנח אבר מן החי, וצ"ע האם לדעתו גם לכך הדעת נוטה. ובפ"י ה"ו הוא מביא שגם הרבעת בהמה ואילן נאסרו (אם כי לא מתים עליהן. יש מחלוקת תנאים בזה, ע"ש בנו"כ).

אם כן, לכאורה יש על בני נח גם מצוות שאין הדעת נוטה אליהן: אבר מן החי, ונוספו גם איסורי כלאיים הנ"ל.

ועתה יש להקשות על דברי הגמ' ביומא סז: מדוע אומות העולם נטפלים לישראל על המצוות ה'חוקיות', והרי גם עליהם מוטלות מצווות כאלה?

ואולי אפ"ל שאמנם מוטלות עליהם, אך הם לא מבצעים אותן בגלל שאין להן טעם (בעיניהם).

והנה הרמב"ן בפרשתנו (כו, ה) חולק על רש"י, וסובר שהחלוקה בין שכליות לשמעיות מצויה בתוך מצוות בני נח עצמן, והוא מסביר ששכליות הן החמש הראשונות (ראה לעיל), והשמעיות הן מצוות כגון כלאי אילן והרבעת בהמה.

אם כן, הוא נוקט במפורש שיש על בני נח ציוויים שמעיים.

והקשה היד שאול (הביאו הרב שעוועל על אתר) שהרמב"ן סתר משנתו, שהרי בפרשת קדושים (יט, יט) רש"י כתב על כלאיים שהם 'חוקה' והרמב"ן מתווכח וסובר שיש להם טעם (לא לפגוע ב'למינהו' שבבריאה). וע"ש שנותר בצ"ע.

מכל זה נראה בעיניי שיש שלוש קטגוריות של מצוות, ולא שתים כמקובל:

1. שכליות, שניתנות לרציונליזציה.

2. שכליות שמבוססות על אינטואיציות שלא ניתן להעמידן על אינטואיציות קודמות.

3. שמעיות.

שתי הקטגוריות הראשונות הן הנקראות 'חוקים ומצוות' בפרשתנו, ובני נוח מצווים עליהן. אולם על 'חוקים' גמורים הם אינם מצווים.

ובאמת ראיתי באבע"ז על אתר (בראשית כו, ה) שהסביר 'חוקים' כחקוק בנפש.

כלומר החוקים שבהם מצווים בני נח אינם מצוות שמעיות, אלא מצוות שישנה תחושה חקוקה בנפש שהן מגונות. ואלו הן המצוות של אבר מן החי, כלאי אילן (שזה לענ"ד קשה יותר להבין) והרבעת בהמה.

ובזה יבואר הפירוש שמביא הרמב"ן בסוף דבריו על דרך הפשט: 'חוקותי' הם להיות רחום וחנון. וכבר הקשו עליו (ראה אצל הרב שעוועל) גם לגבי זה: מדוע זה 'חוקה'?

ולדבריי הסיבה היא שלהיות רחום וחנון אינו בגלל שמכך נבוא לעשות טוב לזולת. התכונות הללו הן מטרות לעצמן, לשיפור הנפש. ולכן אלו הן חוקה, שכן חקוקה בנפש ההבנה שאכן ראוי לנהוג כך, אולם לא ניתן לעשות לזה רציונליזציה.

ומכאן להשלכה. כיום מקובל לזהות את החלוקה: בין אדם לחברו – בין אדם למקום, עם החלוקה: שמעי – שכלי. או מוסרי – פולחני/דתי.

תפיסה כזו הופכת את חוקי המוסר לאינסטרומנטליים, שכן הם משמשים כאמצעי להבאת טוב ומניעת רע מהזולת. זוהי רציונליזציה של ערכים, שכפי שטוען לייבוביץ בכמה וכמה מקומות (ראו למשל במאמר האחרון בספרו 'אמונה היסטוריה וערכים' על המקרה של קארן החולה הסופנית), מובילים ליחסיות של ערכים ותחימת תחומים עבורם: אם האיסור ללרצוח הוא 'בגלל משהו', אז אפשר לדאוג לכך שבמקרים מסוימים ה'משהו' הזה לא יהיה, ואז יהיה מותר לרצוח.

לכן ישנו סחף בעולמנו לכיוון היתר האיסורים, שמה שהיה מקובל כאיסור מוסרי בעבר כיום עובר רציונליזציה ומותר (הומוסקסואליות, הפלות, בגידה באישות וכדו'). כאשר משהו נעשה בהסכמה של כל ה צדדים המעורבים, אף אחד אינו נפגע, ולא ניתן לעשות רציונליזציה של הערך הזה, ולכן הוא הופך להיות מותר.

תפיסת התורה היא 'מיושנת' יותר, והיא מאמינה שישנם מעשים שהם מגונים גם אם לא ניתן להראות שהם פוגעים במישהו או במשהו. כלומר לא ניתן לעשות רציונליזציה לערכים.

וזה אשר טען לייבוביץ, ולענ"ד בצדק, ש'ערך' הוא תמיד מטרה ולעולם לא אמצעי, ולכן לא ניתן לעשות לו רציונליזציה. ממילא הוא מחייב באופן מנדטורי (=ללא סייגים ויוצאים מן הכלל. פרט לקונפליקטים בסולם הערכים).

'ערך' הוא תמיד השלב האחרון בתהליך הרציונליזציה, כללומר כשמסיימים לנמק את הנימוק וכן הלאה, והרי כל הליך של נימוק עוצר במקום כלשהו, אזי הנימוק האחרון הוא הקרוי 'ערך'.

פעם היתה כתבה ב'הארץ' על גילוי עריות במשפחה. גדי טאוב כתב על הנזקים החמורים שהדבר גורם לילדים המעורבים במעשה. אני כתבתי תגובה שטענותיו של טאוב הן ניסיון לעשות רציונליזציה לאיסור שהוא טאבו. לשיטתו, אם אני ארדים את הילד או אגרום לכך שלא יהיו לו נזקים מן העניין, הדבר יהיה מותר.

אולם לדעתי איסורים מוסריים נובעים מתחושה מוסרית (=מצפון), אשר הרציונליזציות באות רק אחרי שהיא קיימת, ולכן הן אינן ממצות אותה.

ממילא אסור לבחון ערכים רק לפי השאלה האםהם מזיקים למישהו, או נעשים שלא בהסכמה. להיפך, לאחר שאנחנו שואלים על מעשה כלשהו את השאלות הללו, רק אז התשובה לשאלות הללו תכלול ערכים. הם יהוו נימוק שמסביר מדוע משהו הוא אסור. לערכים עצמם איןן לעשות רציונליזציה.

אני רוצה להבהיר נקודה חשובה. טענתי אינה שהרציונליזציה היא מסוכנת, שכן בעקבותיה יבואו היתרים במקרים מסויימים. טענתי היא שהרציונזליציה אינה נכונה שכן החובה לערכים אלו אינם נובעת מהנימוקים שהיא מעלה. זוהי טענה על הראוי והמגונה, ולא הטפה אינסטרומנטלית שלא להיכנס לסיכונים.

ובחזרה לרמב"ן: לענ"ד הרמב"ן לא סותר את משנתו. ישנם שני סוגי מצוות שכליות: שש הראשונות 'שהדעת נוטה להן' כלשון הרמב"ם, הן מצוות שיש להן רציונליזציה (ולכן הם אינן ערכים, אלא ערכים נגזרים). אבר מן החי והרכבת אילנות והרבעת בהמה נובעים מתחושה אינטואיטיבית של גנאי.

ומצוות שמעיות הן גזירת מלך (וכנראה שגם בהן יש גנאי כלשהו, ולא סתם נאמרו, אלא שקצל"ע מדוע בני נח לא מצווים למנוע גנאי כזה. וייתכן שהגנאי לא מיתקן אם לא חשים בו. זהו 'גנאי' בגברא ולא בחפצא, וצל"ע).

ועוד הבהרה: אשמח אם לא נתווכח עם האינטואיציות של הרמב"ן (גם לי קשה להבין מדוע הרכבת אילנות היא בעייתית. וכבר הגור אריה שם מקשה עליו שנצטוינו לשכלל את הבריאה ואכ"מ). השאלה שלי היא עקרונית בתורת המוסר, בערכים, וביחס לבני נוח: האם אכן החלוקה הזו נכונה. מדוע בני נוח מוזהרים דווקא באלו (אם גם למצוות אחרות יש טעם אלא שאנו לא חשים אותו).

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1700006&forum_id=1364