אגדתא זה דבר ה'?

למה לומר שהאגדה היא "דבר ה'" ולהשוות אותה לתנ"ך? התנ"ך הוא לכאורה דבר ה' במובן ישיר, שהרי הוא מבוסס על נבואה והתגלות, בעוד שהאגדתא בגמרא כוללת ברובה, לכאורה, הרבה חומר של חולין: סיפורים, משלים, עצות רפואיות לחולים, תיאורים של טבע העולם וכדומה — כמו כל מיני עצות רפואיות שכיום ברור שאינן נכונות, או סיפורים ומשלים כמו משל שועלים וכדומה.

אז מה בדיוק הופך את כל החומר הזה ל"דבר ה'"? זה בדיוק הקושי שלי.
והאם זה ברמה של דבר ה' שבתנ"ך? ולמה?

נראה שאתה סתם מתעקש להקשות. הסברתי כבר לא פעם שגם בגמרא יש חלקים שאינם תורה, לא רצון ה' ולא דבר ה'. הבאתי לדוגמה את הרפואות והשדים ושאר ירקות, מה שאתה מביא כאן כקושיא עליי. משלי שועלים, לעומת זאת, הם משלים. וזו אגדה לכל דבר.
גם ביחס לעצם שאלתך, הדברים מוסברים עשרות פעמים כאן באתר. ההבחנה בין דבר ה' לרצון ה' היא הבחנה פנים תורנית שנוגעת לשאלה האם מדובר בהלכה או לא. במובן הזה אגדה ותנ"ך שניהם דבר ה' ולא רצון ה' כי שניהם אינם הלכה.
השאלה מדוע אגדה היא תורה שכן היא יצירה של בני אדם (בניגוד לתנ"ך) זו שאלה אחרת לגמרי. אגב, ניתן להעלות אותה גם ביחס להלכה, שברובה נוצרה על ידי בני אדם.
ראה טוריי על אופיין ומשמעותן של הלכות דרבנן.
לא פעם הבחנתי בין תורה בגברא לתורה החפצא. תורה בגברא לא צריכה לרדת מסיני, והיא כוללת כל מה שיש לו ערך בתפיסת העולם ובעבודת ה'. וכאן זה עניין סובייקטיבי שמסור לכל אחד (האם זה תורם לו או לא). הסברתי לא פעם שגם קאנט ודוסטויבסקי יכולים להיות תורה בגברא. למה שאגדות חז"ל יהיו פחותות מזה?
כך למשל תנ"ך הוא תורה בחפצא כי הוא דבר ה', ועדיין זה לא רצון ה', כי זו אינה הלכה. אגדה, לעומת זאת, יכולה להיות דבר ה' (אם היא עוזרת למישהו כנ"ל) אבל היא לא תורה בחפצא.