רב שמחל

הרב כתב בטור:
"הזהירות מצביעה על ריחוק. על הערצה לפלקט שתלוי על הקיר ולא על חיים בצוותא. עם הקרובים לי אני מתבדח ועוקץ, יורד עליהם, ואחר כך טופח על שכמם בידידות ובקריצה. התורה היא של כולנו, וכולנו צריכים ליטול חלק בעיצובה וגיבושה. מי שלא נוטל חלק בתהליך הזה אין לו בה חלק. הוא יתייחס אליה כמו כנסיה. במלוא הכבוד ובו בזמן בריחוק."

מה אכפת לי שאני מתייחס אליה כמו לכנסיה? לכבד משהו ולהיות זהיר לגביו אפשר להשוות לאגרטל יוקרתי גם. אני מריגש שהרב הכניס את הכנסיה לפה כדי לשכנע אמוציונלית את קוראיו הדתיים שילכו להפך ממה שיש בנצרות בכל דבר שהוא.

הנוצרים גם נושמים. אז אני צריך לא לנשום?

ולא ענית לי בנוגע לשאלה הזאת פה:
ובנוגע לאמירה שבבית המדרש כולנו משפחה וזה כמו בית. הרי גם במשפחה לא צוחקים על אבא ואפילו לא על אח ואם תצחק אמא תיתן לך בראש (מניסיון). ובכלל גם במשפחה יש מעמדות. כמו שהמורות אומרות: "גם בבית אתה שם את הרגלים שלך ככה על השולחן?" מובן מפה שבית זה לא שוק. ובכלל איפה מצינו שרב פועל בצורה צינית לסובביו? גם אם דעת הרב שזה לקרבה והכל הרי אם מי שמולך מרגיש שהוא נפגע מזה זו בעיה.
והרב ניסה לתרץ ואמר שמי שנכנס ושואל פה את הרב שאלות בבית המדרש הווירטואלי הזה הרב מצפה ממנו שיכנס לאווירה ומתייחס אליו כך אבל זה טיעון חלש כי באים לבית המדרש הווירטואלי הזה מכל מני סיבות וזה לא ידוע בריש גלי לכולם ולכן ראוי לקיים פה גם בין אדם לחברו כמו שצריך… אם זה יוזר שלא נמצא פה תקופה והרב יודע את זה אז למה לכתוב לו בסגנון הרגיל למרות שהרב יודע שהוא יפגע מזה.

דווקא הסגנון העוקצני והנוקב של הרב מהווה רענון של ממש בתקופה שבה הכול מתנהל תחת פוליטיקלי קורקט.