האם האדם יכול לתבוע את הוריו על פגמים?

הודעת פתיחה של הרב

האם האדם יכול לתבוע את הוריו על פגמים?

נשלח ב-5/12/2005

| |

האם אדם יכול לתבוע את הוריו על פגמים?

אינני זוכר האם יש דין מפורש שאין לפתוח שני אשכולות באותו שבוע, ולכן ימחלו לי המנהלים (אמנם ממנהג המקום אני רואה שאין מקפידים בזה). ואם יש בעיה, נתונה כמובן הרשות למחוק.

בא אליי היום תלמיד לשעבר, שכיום הוא סטודנט, וסיפר לי על הרצאה ששמע ובה נדון המקרה (הבדיוני) הבא:

זוג הגיע לרופא להתייעץ, האם הם יכולים להביא ילד לעולם. הרופא שידע על האפשרות של היווצרות פגמים ביילוד משני ההורים הללו לא גילה את אוזנם ואף המריץ אותם לעשות כן.

בשעטו"מ נולד ילד, ונתגלו בו פגמים חמורים אשר מקשים מאד על חייו. הלה תבע את הרופא על רשלנות.

ולימא לי מר מאי לידיינו בהאי דינא.

הטענה בהרצאה היתה שאין מקום לתביעה זו. כפי שאני מבין את הטענה הזו, ניתן להבחין כאן בין שני היבטים, שמצד כל אחד מהם הרופא פטור:

1. ההיבט האונטולוגי. אם הרופא היה מגלה את אוזנם של ההורים אודות הנזק, אזי הם כלל לא היו מביאים את הילד לעולם. אם כן, הרופא לא גרם לו נזק, שכן לולא עצתו של הרופא הוא כלל לא היה קיים. עצם יכולתו לתבוע את הרופא נובעת מאותה עצה רפואית מרושלת שגרמה להיווצרותו של התובע.

אמנם כאן יש לדון, מעבר לטענה הנורמטיבית כשלעצמה, שכן הגורם להיווצרות הוא ההורים ולא הרופא. הוא רק גרמא (ובנוסף: ההורים יכלו שלא לשמוע בקולו – וכעין הכלל 'אין שליח לדבר עבירה'). לכן כדאי לצייר ציור שונה ובו ההורים מודעים ובכ"ז מביאים אותו לעולמנו האכזר. כעת הילד תובע את הוריו שהתעלמו מפגמים שהיו ידועים להם. האם הטענה האונטולוגית (שהם יצרו את התובע באמצעות פעולתם הרשלנית) מסירה מעליהם את נטל האחריות?

אפשר לדון האם בכלל הורים לא צריכים להביא ילד כזה לעולם, אבל זה יסיט את הדיון, ואני מציע לא להתמקד בכך אלא להניח היפותטית שאכן לא ראוי להביא ילד כזה לעולם.

2. ההיבט של השומא. האלטרנטיבה לפעולתו של אותו רופא, או של ההורים עצמם בציור האלטרנטיבי שהצענו, היא שאותו תובע כלל לא יהיה קיים. בשומת נזיקין רגילה אנו משווים בין שתי אלטרנטיבות: אם פעולת ההיזק לא היתה נעשית, אזי הניזוק (או רכושו) היה בריא ושלם. ועתה כשנעשתה פעולת ההיזק הוא פגום. שומת הנזיקין היא ההפרש בין המצבים הללו (כעבד עברי או כעבד כנעני, כמחלוקת הרא"ש ורש"י בריש החובל) שנגרם כתוצאה מרשלנותו של המזיק (בהתעלם מחקירת בעל 'אבן האזל' הידועה). אולם במקרה דנן הרי האלטרנטיבה היא שכלל לא יהיה תובע בעולם, ולא שהוא יהיה שלם. אם כן, אין מקום להשוואה בין שתי האלטרנטיבות ולא ניתן לשום את הנזק.

לפי הטיעון הזה עולה כי יש איסור (לפחות מוסרי) אך אין חובת פיצוי.

אגב, יש לי תחושה ששני הטיעונים קשורים זה לזה בצורה כלשהי, ולכן גם הטיעון השני נוגע לעצם האיסור ולא רק לחובת הפיצוי. אך אותיר זאת לדיון המתפתח בהמשך.

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1702830&forum_id=1364