האם מותר להרוג גנב

הודעת פתיחה של הרב

האם מותר להרוג גנב

נשלח ב-15/1/2007

| |

האם מותר להרוג גנב

האירוע שהתרחש בליל שבת האחרון, ובו חקלאי ירה למוות בגנב שניסה לפרוץ ולגנוב בדיר שלו, מעורר הרבה התלהמות מכמה כיוונים, אבל מעט מאד דיון ציבורי של ממש.

התחושה האינטואיטיבית שלי בעניין זה היא מאד 'אמריקאית': אם הוא נכנס אליי הביתה לגנוב, עליי להזהיר אותו, ואם הוא מתעלם וממשיך להיכנס יש לירות בו (אם אפשר להתחיל ברגליים, מן הסתם זה רצוי, אף שהתחושה שלי אומרת שגם זה מותרות במצב כזה).

הרי לפי החוק הקיים אצלנו, יכולים כמה גנבים לבוא לאור היום לביתו של אדם, או לחוותו, להיכנס לדיר או למחסן שלו, להתחיל להעמיס על משאית את כל מה שהם רוצים לנגד עיניו הנדהמות, ואף לבקש ממנו עזרה. הוא יכול לנסות לבעוט ולצרוח, אבל אסור לו לפגוע בהם. כך הם עושים מדי לילה בחוות שם בסביבה ואין פוצה פה ומצפצף.

אחד מבעלי החוות השכנים התראיין ואמר שהוא בונה רק על החוק הבדואי, ולכן הוא מנסה לתפוס אותם פיזית, ודרך שכניו הבדואים להגיע לפני אחד השייחים שיכריח אותם כמנהג המקום להשיב את הגניבה. זה הסיכוי היחיד לראות את רכושו בחזרה (הוא גם הוסיף שהבדואים עצמם הורגים בלי חשבון את מי שגונב, ורק אנחנו מפאת 'השוויון בפני החוק' מנועים מכך).

כך שמעתי במו אוזניי הנדהמות ממפקד המשטרה שם באיזור, שאמר שהוא כאזרח היה בוחר להניח להם לגנוב, ואח"כ מודיע למשטרה שבאמצעים מודיעיניים ינסו להשיב את הגניבה.

יעילותה של המשטרה ו'האמצעים המודיעיניים' שלהם ידועים בטיבם המופלא. לבנות עליהם פירושו לומר לך לזרוק את רוכשך לים. אבל כוונתי כאן היא לדיון בשאלה העקרונית.

ברקע הדברים עומדת העובדה שמדובר בתופעת קבע, שבה רכושם של אנשים הופך להפקר, ובמדינתנו ה'ריבונית' הפתרון היחיד הוא לשלם דמי חסות או לפנות למשפט השייח.

השאלה העקרונית היא הבאה: לכאורה על פי ההלכה (עד כמה שזה מקומם אותי) אין היתר להרוג גנבים. ובכל זאת, יש לדון בכך מכמה זוויות:

1. אחרי שאני מאיים על הגנב והוא ממשיך להיכנס, הרי הוא עצמו הפקיר את חייו, ומדוע אני צריך לשלם ממון כדי להצילם. אין חובה כזו (כלפי מי שבעצמו מפקיר את חייו ונכנס לסיכון).

2. מדין 'בא במחתרת' לכאורה עולה שאין היתר להרוג אלא במקום שיש סיכון חיים. אבל דומני שזה שטחי מדיי. ראשית, הרי גם שם יש פתרון לא לעמוד בפני הגנב, ולהישאר לישון (או לעשות את עצמי ישן), וכך ייחסך העימות (כהמלצת השוטר הנ"ל). מדוע התורה מתירה לי לעמוד להגן על רכושי? לכאורה יש כאן לגיטימציה להגן על רכושי, אפילו במחיר של הריגהת הגנב. הסברא היא כנראה זו שבסעיף 1. אמנם יש בגמרא ביטויים כאילו שזו דרישה לא ריאלית (אדם לא עומד על ממונו), אבל מכמה ראשונים משמע שזוהי לגיטימציה של ממש. כלומר יש לגיטימציה לעמוד על ממונו. והראיה שבשבת כשכל ממוני נשרף הרי אני אמור לעמוד ולא לכבות את האש. כלומר כשצריך אז כן דורשים ממני לעמוד על ממוני (וכבר הקשו התוס' על דין הוצאת מת מפני השריפה או החמה).

אמנם עדיין הגמרא דורשת באופן פורמלי שיהיה סיכון חיים, אבל הנחה זו מונחת באופן גורף, ולא מחייבים אותי לבדוק בכל מקרה האם יש סכנת חיים (במקרים מובהקים, כמו אב על בנו אכן אסור להרוג). התחושה שלי היא שיש כאן לגיטימציה במידה כלשהי.

3. מכיון שמדובר בתופעה, שבה גנבים מנצלים לרעה את ההגנה שנותן להם החוק (ראו האבסורד שתיארתי למעלה), יש מקום וצורך לתקנת הציבור להתיר הריגה גם אם באמת ההלכה לא מתירה זאת מעיקר הדין. אין ספק שתקנה כזו מותרת, ולדעתי רצויה וחשובה מאד.

מי שייכנס לסכנה אחרי שהדבר יותר, אל יתלונן שהורגים אותו. על פי חוקי הטבע מי שנכנס לאש מת.

אשמח לשמוע התייחסויות מהציבור לבעייה העקרונית. לא בדקתי בראשונים על סוגיית בא במחתרת, אך הרושם הזה (שיש שם לגיטימציה להריגה, על אף המינוח שתולה זאת בסכנת חיים) נוצר אצלי כשלמדתי אותה. האם מישהו יכול להחכים אותנו בעניין זה?

_________________

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2129025