הגשמה

לדעתי, הקב"ה אינו יכול להפוך את עצמו לגשמי או לאדם בן תמותה. הסיבה לכך נעוצה בהגדרתו של אלוקים כ"הכרח המציאות", לעומת אדם או עצם חומרי שהם בעלי מציאות מותנית או קונטינגנטית ("אפשר המציאות").

כדי להמחיש זאת, נניח שהקדוש ברוך הוא היה הופך את עצמו לבן אדם בשר ודם, ואז הייתי יורה לו בראש או שורף אותו. אם הוא ימות או יושמד, הרי ש"הכרח המציאות" נעלם מן העולם, וזהו אוקסימורון מוחלט וסתירה לוגית שאינה יכולה להתקיים. מאידך גיסא, אם אירה בו והוא לא ימות, הרי שהוא לא באמת הפך לאדם בן תמותה, שהרי אדם בשר ודם שיורים בו בראש – מת.

משימה זו היא סתירתית מיניה וביה, ולכן היא אינה אפשרית מושגית. חוסר היכולת הזה אינו מהווה פגיעה כלשהי בהנחה שהקב"ה הוא כל יכול. יכולת מוגדרת כהיכולת לעשות כל דבר שיש לו תוכן ועולה על הדעת. הפיכת הכרח המציאות לאפשר המציאות אינה משימה קשה, אלא צירוף מילים חסר פשר ומשמעות. בדיוק כפי שהקב"ה לא יכול לברוא משולש עגול, או לברוא באותו זמן קיר שעוצר את כל הפגזים יחד עם פגז שחודר את כל הקירות, כך הוא אינו יכול להגשים את עצמו. אלו אינן מגבלות על כוחו או חולשה ביכולתו, אלא מושגים ריקים וסתירות לוגיות שאין כל משמעות לחריגה מהן.