לא תעמוד על דם רעך

על פי החילוק החד של הרב בין מוסר לתורה. ניתן להשאיר את ההלכה על כנה ולטעון שהיא עוסקת ברובד הדתי בלבד, לא? לכאורה אתה מניח כאן הלימה כלשהי בין המישורים.

הרב הזכיר את דברי המאירי. איפה נמצאים דברים אלו של המאירי? תודה

דברי המאירי בעניין זה מופיעים באופן שיטתי בכמה מקומות מרכזיים בפירושו "בית הבחירה":

1. מסכת יומא (דף פד ע"ב, בד"ה 'פיקוח נפש'): המאירי מסביר שהדין התלמודי שאין מחללים שבת להצלת גוי נאמר אך ורק על "עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים… שאין אנו מצווים לחלל שבת עליהם אחר שאין להם שום דת כלל, וגם אינם חוששים לחובת חברת האדם". לעומת זאת, לגבי אומות וגברים שגדורים בדרכי הדתות והנימוסים האנושיים, חובה לחלל עליהם שבת להצלת חייהם.
2. מסכת בבא קמא (דף קיג ע"ב): המאירי קובע יסוד נרחב לגבי חובות בין אדם לחברו (השבת אבדה, איסור גזל, טעות ועוד): "הא כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלוהות על אי זה צד… אינם בכלל זה, אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו, אף באבידה ואף בטעות, ולכל שאר הדברים בלא שום חילוק".
3. מסכת עבודה זרה (ב ע"א, כ ע"א, כו ע"א-ע"ב ועוד עשרות מקומות): המאירי מבהיר שוב ושוב שהסנקציות וההפליות המשפטיות-מוסריות שנאמרו בתלמוד יועדו לאומות הקדומות שהיו מושחתות ומזוהמות במעשיהן, ואילו האומות שבזמנו (הוא עוסק בנוצרים בפרובנס) הן "גדורות בדרכי הדתות ונקיות מכיעורים שבמידות", ולכן הדינים המפלים הללו אינם חלים עליהן.

ניתחתי את שיטת המאירי וביררתי אותה בהרחבה במאמרי "האם יש עבודה זרה 'נאורה'? על היחס לגויים ועל שינויים בהלכה" (פורסם בכתב העת 'אקדמות' כ"ח, 2007, וזמין באתר שלי). שם הראיתי כי חידושו של המאירי אינו בטענה שהנצרות אינה עבודה זרה, אלא בהפרדה שערך בין העבירה הדתית-פורמלית לבין ההתנהגות המוסרית-אנושית.