מהו המקור להגדרת חג השבועות כ"חג מתן תורתנו"?

לגבי הפער בתאריכים, כידוע המגן אברהם כבר הקשה כיצד אנו אומרים "זמן מתן תורתנו" בחג השבועות (ו' בסיוון), והרי להלכה קיימא לן כרבי יוסי שהתורה ניתנה בז' בסיוון. המנחת חינוך הציע שם פלפול ולפיו באותה שנה ניסן ואייר היו חסרים, כך שז' בסיוון היה בדיוק היום החמישים לספירה, ולכן אנו חוגגים את "היום החמישים". אולם, בעיניי הפשט הפשוט הרבה יותר הוא עניין פרקטי: אם כבר חוגגים את חג העצרת (שבועות), מצרפים אליו את חגיגת מתן תורה גם אם יש הפרש של יום. הרי לא סביר לחגוג את מתן תורה ביום נפרד שחל רצוף מיד אחרי חג השבועות. לכן, מבחינה מעשית, המאורע ההיסטורי הוצמד לחג הקיים. אבל דיני החג מעיקר הדין לא קשורים למתן תורה. מדובר על קרבנות מסוימים ועל מלאכות יו"ט וקידוש וכו'. השאר הוא מנהגים שהתווספו.

לגבי מנהגי החג הקשורים למתן תורה שהתקבעו במסורת, מתי ואיך בדיוק התקבעו הטעמים אליהם – כדאי לזכור את אמרתו של הרב יעקב מדן: הוא מכיר עשרים ושניים הסברים מדוע קוראים מגילת רות בשבועות, אבל רק הסבר אחד מדוע קוראים מגילת אסתר בפורים. ריבוי תירוצים בדרך כלל משקף את העובדה שאף אחד מהם אינו משכנע לחלוטין בפני עצמו, ומעיד על כך שאלו הסברים שניתנו בדיעבד למנהגים שהתפתחו.

בשורה התחתונה, כיום החג מזוהה לחלוטין עם מתן תורה. בגלל הזיהוי הזה, למשל, הבעתי את דעתי לשואל אחר באתר שאין מקום לעסוק בליל שבועות בפילוסופיה או בהגות גרידא, משום שזהו חג מתן תורה, ויש ללמוד בו את התורה שניתנה לנו (הלכה), ולא דברים אחרים. מהותה של אותה נתינה בסיני לא הייתה עצם גילוי המוסר או הטוב והרע (שהרי אלו היו ידועים ונגישים לשכל האנושי גם קודם), אלא יצירת המושג של ציווי ולידתה של הספירה הנורמטיבית-הלכתית, ואת ההיווצרות של הספירה הזו אנו מציינים ומחברים לחג העצרת.