מה ההיגיון בדרשות חזל שמבוססות על יתורי מילים?

אכן רחב מאד. קשה לתת תשובה כללית וגם אין לי כזאת. אבל ברור שיש דרשות יוצרות ולא סומכות שקשה להבין את הבסיס אליהן. כפי שהסברתי לא פעם, הגישה המקובלת המנסה לראות בדרשות חז"ל "נוסחאות מתמטיות" או פיענוח לשוני-פילולוגי טהור – היא שגויה מיסודה. המילים היתרות או חריגות הלשון בתורה אינן משמשות כמעין קוד לשוני המוביל בהכרח למסקנה הלכתית אחת ויחידה, אלא הן מתפקדות כמערכת של סימנים וטריגרים. גם ההקשר משחק. כך למשל לא דורישם כל "את", וגם צורות ההפנאה של גז"ש הן שונות (מצד אחד ומשני צדדים). ובכל זאת אני נוטה לחשוב שזה לא סתם משחק שרירותי. דרשות "את" יש כנראה הנחה שעקרונית יש לכתוב בלי "את" (כמו הדיבור של בן גוריון), וזה באמת מוזר.אולי יש שם ניסוח אחר (לא סתם השמטת ה"את") ומולו דורשים. לא יודע.