קיצור תולדות האנושות

לא כתבתי על כך מסודר. אבל תוכל למצוא ביקורות ברשת.

להלן תיאור מהמחברת לכשלים והנקודות הפופוליסטיות המרכזיות בספרו ובכתיבתו:

1. הכשל הנטורליסטי (גזירת 'ראוי' מ'מצוי'): ספרו של הררי לוקה כולו בכשל הנטורליסטי — ניסיון לגזור מסקנות ערכיות, נורמטיביות ופילוסופיות ישירות מתוך עובדות היסטוריות או ביולוגיות, ללא מודעות או הצדקה לפער הלוגי שבין עובדות לערכים. מכיוון שמושגים כמו חירות, שוויון, זכויות אדם או מוסר אינם קיימים בטבע כעובדות ביולוגיות, הררי ממהר לתייג אותם, לצד הדת והמדינה, כ"סדר מדומיין" או כהמצאות פיקטיביות של הדמיון האנושי ותו לא.

2. מטריאליזם ורדוקציוניזם של המוסר והתודעה: הררי נוקט עמדה דטרמיניסטית-מטריאליסטית, ומזהה מוסר באופן מטעה עם התנהגות אלטרואיסטית או מתחשבת שקיימת גם אצל בעלי חיים. בזה הוא מפספס את ייחודה של התודעה, הבחירה החופשית והחובה המוסרית האנושית, ומעביר ניתוח ביולוגי שטחי לתחומים נורמטיביים.

3. ערבוב בין קורלציה לסיבתיות: הררי נוטה לבנות תזות סיבתיות מרחיקות לכת על בסיס קורלציות סטטיסטיות בלבד, תוך התעלמות מכיוון הסיבתיות וממשתנים מתערבים.

4. טיעונים פוסטמודרניים שמרוקנים מושגים מתוכן: בטיעוניו (למשל כשהוא טוען שליהדות לא הייתה השפעה על האנושות), הררי מביא עמדות פוסטמודרניות לקצה. בדרכו זו הוא מרוקן את מושג ההשפעה מכל פשר, שכן אם כתיבת התנ"ך והפצתו אינן נחשבות השפעה, אזי שום דבר בהיסטוריה אינו משפיע על שום דבר.

5. הנחת המבוקש ודמגוגיה סנסציונית: כתיבתו משופעת בהנחות יסוד בלתי מבוססות ובמשחקי מילים שנועדו ליצור סנסציות ופופולריות. כגון החיטה שבייתה את האדם.

אם ברצונך לבחון את טענותיו של הררי בעיניים ביקורתיות ומפורטות, אני ממליץ לעיין במאמרי ביקורת מעולים שנכתבו על ספריו, כגון מאמרו של ידידי נדב שנרב ("קיצוץ תולדות האנושות" בכתב העת 'השילוח'), וכן מאמריהם של משה רט ותומר פרסיקו.