תינוק שנשבה
יש לי שאלה באמונה שמנסה לחדד את המושג “תינוק שנשבה”.
אנחנו אומרים בקצרה שתינוק שנשבה הוא אדם שלא ידע ולא הייתה לו באמת אפשרות להבין את חומרת העבירה, ולכן אי אפשר לדון אותו כאדם שבחר במודע למרוד בקב”ה.
אבל אני תוהה: האם במובן מסוים כמעט כל אדם שעובר עבירה הוא בעצם “תינוק שנשבה”?
הרי ברור שאם היינו מנטרלים לחלוטין את כל ההשפעות שהאדם חשוף אליהן, כמו היצר, החברה, החינוך, הסביבה והתאוות, ומעמידים אותו כביכול ישירות מול הקב”ה, עם הבנה מלאה וברורה של משמעות המעשה ושל ההשלכות שלו, קשה להניח שהוא היה בוחר לעבור על רצון ה’.
אז אם אדם כן עבר עבירה, אפשר לומר שהוא עשה זאת כתוצאה מכל אותן השפעות, ובמידה מסוימת הוא לא היה מודע באופן מלא לעומק הבחירה ולמשמעות שלה.
השאלה שלי היא איפה עובר הגבול: מה מבדיל בין אדם רגיל שעובר עבירה, שלכאורה גם הוא מושפע ולא פועל מתוך מודעות מוחלטת, לבין “תינוק שנשבה” שעליו אנחנו אומרים שאין לו את אותה מידת אחריות?
כלומר, האם עצם העובדה שהאדם מושפע מהסביבה ומהיצר אינה הופכת במידה מסוימת כל חוטא ל”תינוק שנשבה”, ואם לא, מהו בדיוק ההבדל?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לא מבין את השאלה. השפעה אינה אונס, אלא אם אתה דטרמיניסט.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לדוגמא – נניח מישהו מגיל 0 ראה את ההורים שלו ואת הסביבה שלו מעשנת וזה נכנס אליו חזק והוא גם בבגרות התחיל לעשן, איך אפשר לטעון שזה לא תינוק שנשבה? נניח שאבא שלו תמיד היה אומר שלעשן זה טוב, ושמי שמעשן הוא גבר, ומי שלא מעשן לא מבין את החיים וכו'.
וכך אפשר להגיד על כמעט כל עבירה. אם ההורים היו גנבים / נואפים / מרכלים או כמעט כל דבר אחר.
לפעמים אמנם ההשפעה לא מוחלטת, אבל לפעמים היא כן מוחלטת אם זה נכנס חזק לילד מ"חינוך" של הורה או מהשפעה אחרת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer