תפלות יום הכיפורים

שאלה שהתלבטתי רבות אם לשאול אותה, מפני שהמשמעות שלה יכולה להיות שונה בהרבה ממה שהתכוונתי:

נוכחתי לדעת, מאז היותי על אדמתי, שאין כמעט מתפלל אחד בתפילת יום כיפור, שלא חוטפתו שינה או נמנום ברמה זו או אחרת. ואני תוהה: האם אורכה של התפילה, היא לא גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה? האם הכרח להכניס את כל הקטעים הקטנים הללו שמסתיימים ב"איום וקדוש", או "נורא וקדוש"? מי קבע את הקודקס הזה של התפילה, והאם הוא קודש קדשים? גם כיום, מדלגים חלק ניכר מהכתוב במחזור. האם לא היה רצוי לוותר על הרבה קטעים בתפילה, על חשבון ריכוזו בתפילה של הציבור מבלי שהדבר יפגע בקדושתו של יום הכיפורים?