אוריגינליזם בהלכה

יש לעשות הבחנה יסודית בין סוגים שונים של פרשנות ויישום הלכתי, שכן אתה מערבב כאן בין המושגים.

ראשית, ההשלכה מ"שור שנגח" לתאונת דרכים עם כלי רכב אינה "פירוש תכליתי" (דרישת טעמא דקרא) שמשנה את ההלכה, אלא יישום פשוט של קטגוריה הלכתית קיימת על מציאות מודרנית. התורה משתמשת בדוגמה של שור, אבל ברור לנו שגם כלי רכב שפוגע בכלב או תרנגול יחייב בתשלום. ההלכה עוסקת ברעיונות מופשטים שמתלבשים בדוגמאות מן המציאות של אז (שוורים וחמורים), אבל מה שמעניין אותנו הוא העיקרון שמאחוריהם (ממונך ושמירתו עליך, או אדם המזיק). חז"ל עצמם עשו כאן פרשנות עוד הרבה יותר מרחיקת לכת (קרן – כוונתו להזיק וכו').

שנית, ההסבר של החזון איש לסגירת מעגל חשמלי כמלאכת "בונה" אינו רק פרשנות תכליתית, אלא ניתוח מושגי עמוק של השאלה מהי "בנייה". הוא מסביר שבנייה היא הפיכת פרטים נפרדים למבנה אורגני ופונקציונלי שניתן להשתמש בו. זהו גדר הדין, ולא רק טעמו.

לעומת זאת, מצוות מחיית עמלק היא ציווי ספציפי להרוג את העם הזה בלבד, ולא נלמד ממנה שום עיקרון כללי שניתן להחיל על אומות אחרות. ניסיונות ליישם דין כל כך קיצוני כמו מחיית עמלק על תושבי עזה כיום מסברה בעלמא, הם קשים מאוד. על מקרים כאלו נאמר הכלל "וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?!". בפרט כשמדובר על רצח סיטואני. שם צריכה להיות ודאות גבוהה מאד כדי להנחות לעשות זאת.

הכלל שלא דורשים טעמא דקרא לא מתקיים כפשוטו בשום מקום. הקו בין דרישת טעם לבןי פרשנות מטושטש עד לא קיים.

הטענה שלך בדבר ה"מדרון החלקלק" והפחד מכך ש"אין לדבר סוף" היא טענה שאיני מקבל כלל כשיקול פרשני. הפחד ממדרונות חלקלקים אינו יכול לשמש קריטריון לבחינת אמיתותה של פרשנות; כל פרשנות צריכה להיבחן לגופה — האם היא סבירה, מעוגנת בטקסט ובהיגיון, או לא. אסור לנו לתת לעקרונות של מדרון חלקלק לשתק את ההתנהלות הבריאה של ההלכה. ללכת על מקרי קצה ולהפחיד אותנו זו שיטת טיעון בעייתית מאד.

מה שאתה מכנה "אוריגינליזם" מקביל למה שאני מכנה "שמרנות פשטית". אבל לדעתי, הנאמנות האמיתית לתורה אינה "שמרנות פשטית" אלא "שמרנות מדרשית". הבאתי לא פעם את משל בגדי הים: קבוצה שהלכה דורות במדבר עם בגדי ים מגיעה למקום קר. השמרן הפשטי ימשיך ללכת עם בגד ים ויקפא, אך השמרן המדרשי יבין שהמסורת האמיתית היא ללבוש בגד שמתאים למזג האוויר, ולכן הוא ילבש מעיל. שימור השורות התחתונות באופן עיוור כשהמציאות השתנתה לחלוטין אינו שימור של ההלכה, אלא עבריינות שמרנית שסוטה מכוונת ההלכה. ראה סדרת טוריי על אורתודוקסיה מודרנית.

ולבסוף, איני בוחן טיעון דרך תוצאותיהם. מה שחשוב הוא האם הם אמיתיים. ראה בטורי האחרון על פונדמנטליזם ופרגמטיזם.