אשכנזים כרמ"א וספרדים כשו"ע

לגבי פסיקה – להבנתך אם כן נוצר כאן מעין כלל פסיקה חדש למצבי ספק? דהיינו שכמו שהתפתחו הכללים 'רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה'; 'הלכה כתבראי'; 'הלכה כאביי ביע"ל קג"ם'; 'יחיד ורבים הלכה כרבים' וכו' וכו' אז כעת יש כלל פסיקה נוסף?

לגבי מנהגים – בעצם פרק 'מקום שנהגו' "מתורגם" כיום ל'עדה שנהגה'?

זה לא כלל חדש. בספק הולכים אחרי המנהג. והמנהג הוא כזה.

אכן.

אני רוצה ללמוד הלכה ואני אשכנזי אבל אני לומד רמ"א ויש משנה ברורה ויש מחלוקות רבות על הרבה מדברי הרמ"א עד אחרוני זמננו כמו איזה אחרון ללכת ?

בגלל זה למדתי עם הבית יוסף כדי להבין את הסוגיא אבל עדיין כדי לעקיף את או"ח צריך ללמוד יותר מהר ואי אפשר ליתעקב על הכול וזה לא כמו ללמוד סוגיא לאט לאט אך ראוי לפסוק

עקרונית עליך לעשות מה שאתה חושב. כל עוד לא הספקת ללבן את הסוגיות לך אחרי המנהג. ואם יש מחלוקות אז פעל לפי דיני מחלוקות. ספק לחומרא או לקולא, או סוגיין דעלמא.

הרב מתכוון דארייתא לחומרא דרבנן לקולא ?

מה גדר סוגיין דעלמא ?

כן. סוגיין דעלמא הוא מונח שלקוח מדיני דיין שטעה. כוונתי למה שמקובל לפסוק בפועל.

זה לא סותר אחד את השני

?

אם אתה מתכוון לשאול משהו, כדאי לשאול.

מה הרב מתכוון למה שמקובל לפסוק בפועל אם אזלינן בדארייתא לחומרא ובדרבנן לקולא מה שייך מה שמקובל ?

הכללים של ספק לחומרא או לקולא נאמרו כשאין לך דרך הכרעה אחרת, כלומר כשלא נפסקה הלכה. אם ההלכה נפסקה אתה לא בספק ואתה הולך אחר המנהג. ממילא לא חל הכלל ספק לחומרא או לקולא. לשון אחר, הכלל ללכת אחר המנהג קודם לכללי הספיקות. אם יש מנהג לא חלים דיני ספיקות.
אחרת בכל הלכה ששנויה במחלוקת בתלמוד היה עלינו ללכת בדיני ספיקות ולא לשית ליבנו לדברי הפוסקים ולסברתנו שלנו.

בהמשך לשאלה ששאלתי בתחילת השרשור, אציג אותה בווריאציה אחרת –

נגיד לא היה מנהג כזה של פסיקה לפי עדה, האם היה מותר לפסוק במצב ספק לפי העדה (ולא למשל להחמיר בדאורייתא כשאין לי דעה)?
או במילים אחרות – הראשונים שהחלו לפסוק לפי עדתם למרות שכבר לא היו במקומם (אשכנזים שעברו לארצות ספרד וספרדים שעברו לארצות אשכנז), לכאורה לא נהגו כדין, שהרי עוד לא היה מנהג כזה? אולי דוגמה היסטורית לכך הם האשכנזים שהתיישבו בעיר העתיקה בירושלים במאה ה-19 אבל המשיכו לפסוק לפי הפסיקה האשכנזית.

אני מניח שלא. אם היית בספק יש דיני ספיקות. אבל מנהג תמיד נוצר על ואקום. בהתחלה יש מנהג לפסוק כמישהו כי סוברים כמותו (כמו סוגיין דעלמא). וזה מתפשט ואז נוצר מנהג, וכעת יש לו מעמד של מנהג גם כלפיי.

היה לנו היום וויכוח, ורציתי לשאול כמה שאלות:

א.האם אני למשל שמוצאי מאשכנז יכול לקרוא פסק הלכה של הרב עובדיה לדוגמא ולעשות כמוהו, ? אני לא נמצא במקום שאני יכול לפסוק לעצמי .

ב. האם כשאיני יודע לפסוק אני חייב ללכת עם פוסק אחד, או שאני יכול לפעמים ללכת אחרי ר' שלמה זלמן, לפעמים ר' אשר וייס וכו'.?
כיון שאין לי מישהו שיש לי סיבה ללכת דווקא אחריו,ישנם הרבה חכמים.

ג.האם הרב אופיר מלכה שהולך אחר המשנה ברורה ולא אחר פוסקי ספרד פועל בצורה לגיטימית. או שהוא מחוייב לפוסקי ספרד ?
בעצם : מה התוקף של השו"ע והרמ"א , חייבים להיצמד אליהם, ? הם קו מנחה?
איזה תוקף יש להם?

א. לא הבנתי את השאלה. הגעת לאי בודד ומצאת שם בית כנסת שהותיר אחריו רובינזון קרוזו ובו סדרת ספרי הזהר ר' נחמן וכרך בודד של יחווה דעת?
מוצאך לא קשור לעניין. עקרונית פסקי הרב עובדיה לא מיועדים לספרדים אלא אולי במקום שיש חילוקי מנהגים ופסיקות. אם יש חילוק כזה, זה תלוי אם יש לך עמדה משלך או לא. אם אתה יכול לקרוא את דבריו ודברי אחרים ולהכריע – עשה זאת. אם לא – ראוי ללכת אחרי המנהג האשכנזי.

ב. לדעתי אין חובה ללכת דווקא אחרי אחד, ופוק חזי מאי עמא דבר. זאת כמובן אם אינך בוחר קולות (קולי זה וזה).

ג. לא מכיר אותו, אבל אם זו עמדתו אז מצוין. אם אין לו עמדה והוא בחר אותם זה נראה לי בעייתי כי יש מנהג אבות.

ד. תוקף פסקי השו"ע והרמ"א הוא של מנהג למי שאין עמדה משלו. ראוי גם להתחשב בפסיקתם כשאתה מגבש את עמדתך שלך. יש לזה משקל.

א. אוקי אז בסוגיה שאני לא מתמצא אני צריך לעשות כמנהג אשכנז. ואם אין מנהג אז לא.

ב.אז מה לעשות כשפוסקי אשכנז חלוקים, איך אני מכריע? סתם לוקח מישהו?

ג.הוא בחר את העמדה מכיון שהוא מעריך את עבודתו של המשנה ברורה. זה לגיטימי? או שיש בעיה של מנהג אבות?

ד.תודה רבה. יש לרב מאמר בנושא?
הספר השלישי בטרילוגיה מתייחס לנושא?

ב. כשאין לך עמדה משלך זהו מצב של ספק. עקרונית יש ללכת לקולא בדרבנן ולחומרא בדאורייתא, אבל בשעת הדחק ניתן לסמוך על המיקל.
ג. נראה לי שכן. רא"ו בקו"ש מתייחס לדברי בנו של הרא"ש (בשו"ת זכרון יוסף) על רב שבוחר פוסק והולך אחריו (רמב"ם, רשב"א וכדומה). בן הרא"ש טוען שאסור ורא"ו כותב שמקובל להתיר. מסברה נראה לי שזה כמו לבחור רב, ולכן זה מותר.

ד. לא חושב שכתבתי על זה.

למה כשיש לי עמדה משלי זה מבטל את המנהג המקובל?

כי מנהג תקף רק אם אין לך עמדה משלך. מנהג לא אמור לגרום לך לפעול לא כהלכה. לכן אם יש לך עמדה הלכתית אז עליך לפעול על פיה גם אם יש מנהג הפוך. המנהג הוא הדרך לפעול כשאין לך עמדה, כמו שכותב הירושלמי: "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים". רק כאשר אינו יודע אני הולך בעקבי הצאן.
כל זה במנהג פסיקה, כלומר שנוהגים לפסוק במחלוקת הלכתית כך וכך. יש מנהגים שלא קשורים להלכה ושם יש להם מעמד בלי קשר לעמדתי כי מעיקרא זו אינה שאלה הלכתית. כמובן אם זהו מנהג שטות יש לבטלו.

למה מנהג שלא קשור להלכה הוא לא מנהג שטות מעיקרא, ומה התוקף שלו

למה זו שטות? וכי הכל הלכה? ערבה וניסוך המים (שליטה שהם הלמ"מ) קשורים להלכה? כמו שיש תקנות חכמים כך יש מנהגים שמרחיבים מעבר למה שההלכה מחייבת. לפעמים יש להם טעם טוב ואז זה מנהג טוב. כשאין טעם זה מנהג שטות.

אני חושב שמן הראוי לכל החרדים לסור מפסיקת השו"ע והרמ"א, לקרוא את דברי הרמ"א בהקדמתו לשו"ע "ומי שיש לו חיך לטעום יבחין המטעמים בטעמיהון בעצמו ולא יסמוך על אחרים ומי שלא הגיע למדרגה זו לא יזוז מן המנהג כמו שכתב הגאון הנ״ל (רבי יוסף קארו) בעצמו בהקדמת ספרו הגדול".

תם הטקס