הגדרת האני – והרהורים על השיעורים המודרנים

אתה מתפרץ לדלת פתוחה. לא מכיר את השיעורים הללו, ומשתדל גם שלא להכיר. אלו בד"כ פטומי מילי בעלמא. לפעמים יש דרך להגדיר את המושגים אבל בעלי השיעורים מסוג זה לא עושים זאת. לפעמים אין דרך להגדירם (כי הם מושגי יסוד ולא  מושגים מורכבים, והרי כל הגדרה מעמידה מושג מורכב על מושגים יסודיים). אבל טענתך שאם אין הגדרה אין טעם לדבר על המושגים הללו אינה נכונה. ראשית, ייתכן מושג שקיים ואין לנו הגדרה לגביו. העובדה שאין לנו הגדרה לא אומרת שהוא לא קיים (ועמד על כך מוהר"ר פיידרוס בספרו של מוהר"ר ר' פירסיג, בעהמח"ס זן ואמנות אחזקת האופנוע, לגבי המושג 'איכות' – ראה  טור 107, וכל סדרת טוריי שם שעוסקת בדיוק בשאלה זו). שנית, אם לא תדבר על מושגים לא מוגדרים לא תוכל לדבר על שום מושג. הרי גם המושגים שמוגדרים ההגדרה שלהם היא על בסיס מושגים אחרים יסודיים שהם עצמם לא מוגדרים. לגבי המושג אני, טענתך מופיעה אצלי ככתבה בספר אנוש כחציר (בעקבות מאמר שהופיע פעם בהיגיון של פסיכולוג מבר אילן, שתיאר מחלוקות בין נפה"ח ובעל התניא לגבי מהו האני).כתבתי שם שהחיפוש הפסיכולוגי אחרי הגדרת ה"אני" נראה לי נואל וחסר שחר. המחפש מניח שה"אני" הוא אחד מחלקי הנפש, ואני טוען שהוא בעל הנפש. הדבר כשלעצמו שחלקי הנפש הם מאפייניו. וכבר עמד על כך מוהר"ר שופנהאואר באמירתו שהאני הוא הדבר היחיד שלגביו לא תקפה הבחנתו של מוהרר"ע קאנט בין הפנומנה לנואומנה, יען כי את האני שלנו אנחנו פוגשים בעצמותו ולא רק דרך מאפייניו. ודלא כמוהר"ר ר' אהרוני בספרו החתול שאיננו שם, שמחה כנגדו ברוב תוקף וטען שתפיסתנו את עצמנו מתנהלת בדיוק כמו תפיסה של כל דבר אחר. וראה על כך בטוריי 157–8, במה שחלקתי על הוד כ"ק אחר בקשת המחילה. לגב מושגים תחושתיים, לפעמים ניתן להגדיר אותם תחושתית (לא באמצעות הופעות חיצוניות שלהם).