המצוי הראשון

תודה רבה.
אך יצאתי יותר מבולבל משנכנסתי, לאורך ההקדמה כתבת באריכות שיוצאים מנקודת הנחה שיש לו אמון בעיניו.

אם כן, מדוע שיתהה על עצם ההנחה המובלעת שיש אלוהים וישאל מניין היא באה? זה בידיוק מטרת הראיה שגם אם אין לו שום הצדקה חיצונית לאמונה באלוהים עדיין הראיה תקפה…

או שאשאל בדרך אחרת, במידה והוא לא מוצא שום ביסוס לאמונה באלוהים (למשל הוא לא מקבל את הטיעונים מהשיחה השלישית) האם עליו לזנוח את האמון בראיה שלו!? הוא לא אתאיסט שמניח פוזיטיבית שאין אלוהים, הוא רק לא השתכנע משאר הראיות.

הכל הובהר שם באר היטב, וגם כאן. אדם יכול להסתפק באינטואיציה ואז אינו צריך ראיות. זה נכון לכל ראיה מכל סוג. אבל אנשים רבים לא מסתפקים בזה ומחפשים ראיות וטיעונים. ראיה "חושפת" לא מוכיחה שיש אלוהים אלא רק שאני מאמין בו. לכן אני עדיין יכול לתהות ולחפש ראיות לאמונתי זו.

היה קצת דיליי אז אסכם בקצרה:
שאלתי מדוע צריך הצדקה מסדר שני על ראיה חושפת בעניין יכולת הראייה שלנו. האם במידה ולא נקבל את אותה ההצדקה נזנח את אמונת הבסיס (עיניים רואות נכון).
על כך ענית:
שמי שמסתפק בכך זה מספיק לו.
שנית, הראיה לא מוכיחה שיש אלוהים אלא רק שאני מאמין בו.

אם כן, כלפי האפשרות הראשונה, האם לדעתך מבחינה פילוסופית זקוקים לאותה תוספת הסבר מסדר שני? זה לא מיותר הרי כל חקירה פילוסופית על דבר שחיצונית אלינו נעצרת לאחר רגרסיה אינסופית של חקירות, תמיד ההנחה הראשונית והבסיסית היא שאנחנו חושבים נכון. אם כן, הראיה החושפת מראה שמאחורי היכולת הזאת עומד בורא. אבל ראיות ישירות לבורא (פילוסופיות-מסיקות) תמיד יבואו אח"כ..
זה קצת דומה למה שכתבת בספר על ההבדל בין גרירה פיזקלית לגרימה לוגית בעניין המשפט אם יש גשם יש עננים.

לגבי ההסבר השני שכתבת הוא מוזר עוד יותר, והוא מזכיר לי את מה שענית מספר פעמים להלל בשיחה הראשונה בעניין הראיה האונטולגית, לאחר שטען שהראיה יכולה רק להוכיח שאלוהים קיים בשכל אבל לא במציאות. שם פטרת את שאלתו של הלל מכיוון שמדובר בטענה ספקנית גרידא, אך מדוע כאן לא? (ויותר מכך, אם אתה לא מאמין לעיניים שלך ושאתה מתואם, אז בכלל מניין לך לדעת שהעולם מורכב. אולי הוא פשוט…סוליפסיזם)

עניתי על הכל.

האם בכל זאת תוכל לענות? ולו פעם אחרונה, כי נראה לי שהדברים שכתבתי אכן לא הוזכרו קודם.

טוב, פעם אחרונה.
אלו לא שתי אפשרויות אלא שתי פנים של אחת: הטיעון הזה מוכיח שאני מאמין באלוהים ולא שיש אלוהים, ואם מישהו לא מסתפק בכך שיש לו אינטואיציה על קיומו של אלוהים הוא יחפש ראיה.
איני רואה שאלה שיש לענות עליה בקשר לתמונה הזאת. ברור שכל טיעון פילוסופי מתחיל מהנחות אינטואיטיביות, אבל בהחלט יש מקום לחשוד האם האינטואיציה הזאת היא אמתית או סתם מובנית בי (מחינוך או סביבה או סתם הטיות). לכן יש אנשים שיחפשו ראיות. אינטואיציה אינה קלף מנצח בכל מצב, ודרושה ביקורת של הלוגיקה.
השאלה השנייה נענתה בהודעתי הזאת למעלה.

תודה רבה! אני חושב שהבנתי.
יש לי שאלה נוספת אך קשורה לפי דעתי לדיון טיפה אחר אז אשמח לפתוח שאלה חדשה.