השגחה פרטית ואמונה

שאלה מוזרה.

יש הבדל תהומי בין קבלת המסורת ההיסטורית על מעמד הר סיני לבין הסיפורים שאנשים מספרים היום על השגחה פרטית.

לגבי שאלת הדרקונים בדיבייט עם ד"ר ג'רמי פוגל, תשובתי שם הייתה מותנית: אמרתי שאשקול להאמין בדרקונים רק אם היו מקבלים את אותם תימוכין כמו המסורת שלנו. המסורת שלנו עוברת בחזית רחבה מאב לבן, כשכל דור מתעקש להעביר זאת לא כסיפור אגדה או מיתוס, אלא כעובדה היסטורית שאנו מחויבים אליה. יתרה מזאת, המסורת הזו לא פועלת בחלל הריק; היא מצטרפת למסקנה פילוסופית אפריורית שיש אלוהים, ואם הוא ברא אותנו כבעלי בחירה, סביר וצפוי שהוא יתגלה אלינו כדי להעביר לנו את דרישותיו. לכן, השילוב של מסקנה פילוסופית צפויה יחד עם עדות היסטורית רחבה, הופך את קבלת ההתגלות לסבירה לחלוטין.

לעומת זאת, כשאנו בוחנים את אלפי הסיפורים בימינו על "השגחה פרטית" – מספר תהילים שעצר כדור, דרך אדם שהחלים ממחלה באופן לא צפוי, ועד הצלחות במלחמה – מדובר בסיטואציה שונה לחלוטין.

ראשית, אין כאן עדות על אירוע על-טבעי שראו המונים, אלא פרשנות סובייקטיבית ומוטעית לאירועים נדירים (או אפילו לא נדירים). רוב מוחלט של הדיווחים הללו נובעים מחוסר מיומנות סטטיסטית, מה שאני מכנה "חוק המספרים הקטנים", ומשילוב של אינדוקטרינציה חינוכית. אירוע נדיר סטטיסטית איננו "נס". גם זכייה בלוטו או ליקוי חמה הם אירועים נדירים, אך הם פועלים על פי חוקי הטבע והסטטיסטיקה.