ואם יתברר בסוף שהחסידים או התפיסה המקובלת צדקו? (על שכל מול סמכות)

שלום הרב

נניח שבעוד מספר שנים יתברר באופן מוחץ ובלתי ניתן להכחשה (נניח באמצעות גילוי אמפירי, מדעי או נבואי ברור) שהתזה של הרב בנוגע להשגחה, תפילה ואי התערבות אלוקית בטבע – שגויה, ושהתפיסה המקובלת/החסידית היא הנכונה.

שאלותיי היא לגבי ההשלכה המתודולוגית של תרחיש כזה על משנתך:

1. האם טעות כזו, בסוגיות ליבה כה חשובות, תגרום לרב להטיל ספק בכלִי העבודה המרכזי שלו – ה"שכל הישר" והאוטונומיה התבונית של הפרט?
2. האם במצב כזה תסיק שיש מקום להעניק משקל רב יותר ל"אמונת חכמים" ולסמכותם של גדולי הדורות (מתוך הבנה שאינטואיציות רוחניות של קדמונים השיגו אמת על העולם, ולא דמיונות)?

   או שמא, גם, נניח, במחיר של טעויות קונקרטיות שהתגלו, הרב ימשיך לדבוק בעמדה שחובתו של אדם היא ללכת אך ורק עם שכלו, ושטעות מתוך הפעלת התבונה עדיפה על פני צדק שנובע מאמונה בסמכות?

בברכה ותודה

יצחק