נפשה של מדוזה
ממה שידוע לי אין למדוזה מח או משכן אחר לנפש, אם כן מנין למדוזה יכולות לתכנן את חייה? האם זו ראיה שמנטליות לא חייבת מח או שאלו אינסטינקטים מדרג גבוה יותר מהמוכר?!
ליסה בייטסון, אחת מעורכות המחקרים המפורסמים על מדוזות מספרת כי המחקר בחן תגובות הורמונליות של ייצורים שונים לצד ההתנהגויות שלהם, מלבד המדוזות ודגי רכיכה אחרים, השתתפו גם דבורים. מממצאי המחקר עולה כי ההתנהגות של הייצורים הללו אינה רפלקס חסר משמעות, אלא תגובה מאורגנת וסיסטמטית למדיי שניתן לשרטט אל תוך דפוס התנהגות. "מדוזות הן לא סתם ייצור חסר חוליות שנושא בתוכו רעל" אומרת בייטסון "יש להן מערכת ראייה מורכבת שעוזרת לנווט בתוך הביצות והים. מערכת העצבים שלהן מתרכזת בעיקר במוח".
כן, אז המחקר החדש גילה שיש למדוזות כושר תכנון וגם יש להן עיניים (מטריצה של 24 ליתר דיוק) ומערכת עצבים שעוזרת להן לנווט את דרכן במים. אם עד היום נדמה היה לנו שכאשר מדוזה שוכבת על גבה היא בוהה בחוסר אונים בשמיים, הרי שבעצם היא מחפשת הדרכה וניווט.
ברוב המחקרים הקודמים, מדוזות תוארו כחוליה נמוכה בשרשרת הייצורים הימיים ובכלל בטבע, אך המחקרים החדשים מגלים כי לא די שיש להן מערכת עצבים, אלא שמערכת זו מתקדמת כמעט כמו אצל יונקים ובני אדם; כאשר רוב החיות מייצרות זרמים חשמליים באמצעות נתרן, המדוזות, בדומה לבני אדם, משתמשות לבחירתן בנתרן או בסידן שהן צורכות מהשמש כדי לייצר סוגים שונים של זרמים.
"לפיכך," אומר ד"ר ריצ'ארד סאטלרי, אחד מעורכי המחקר השני "מדוזה יכולה לשלוח כמויות כפולות של מידע דרך מערכת העצבים שלה, מה שמעצים את יכולות התקשורת שלה על פני ייצורים אחרים". עוד הוא מוסיף "מדוזה יכולה לעשות הרבה יותר ממה שאנשים חושבים. החקר עד היום כלפי הייצור חסר החוליות הזה היה שטוח".
במשך 6 שנים חקר ד"ר דיוויד אלברט מדוזות במפרץ רוסקו-ביי בארה"ב, כאשר נקודת המוצא שלו הייתה סקרנות לגלות כיצד מתמודדות המדוזות עם תופעת הגאות והשפל שנפוצה שם וכיצד הן מצליחות לסגל תגובה אחידה. הוא גילה כי ההתנהגות שלהן מאורגנת למדיי ואינה פסיבית כלל – "כאשר מתחיל השפל הן "רוכבות" על הגלים עד שהן מגיעות לנקודה עמוקה מספיק בשביל לצלול חזרה. הן שוהות במים הרגועים עד ששבה הגאות ובוחרות להיסחף חזרה אל תוך המפרץ". עוד הוא מצא כי מדוזות נעות במים עד שהן מוצאות מליחות מספקת שמתאימה להן.
שני המחקרים הסתיימו בנימה כי ייתכן ויש עוד אלפי התנהגויות של ייצורים אחרים שאנו ממהרים לשפוט דרך עולם המושגים שלנו, מבלי לאפשר דפוסי התנהגות שונים ובכך אנו בעצם משרטטים תמונת עולם שגויה.
התייחסתי לשאלות כגון זו בספרי מדעי החופש. עמדתי שם על כך שהתנהגות שנראית תבונית ומכוונת לא מעידה בהכרח על חשיבה והכרה. זה יכול בהחלט להיות אינסטינקט, תוצר אבולוציוני. המסקנה שלנו לגבי הכרה ותודעה של בני אדם לא מבוססת על פנומנולוגיה התנהגותית אלא על מה שאנו חווים בתוכנו, וכמובן גם על השיחה בינינו (אדם מדווח לחברו על תחושות ושיקולי דעת, מה שמדוזה לא עושה).
ובשולי דבריי, אין סיבה להניח שנשמה מחייבת קיומו של מוח. אם נשמה יכולה להפעיל יישויות אורגניות היא אולי יכולה לעשות זאת גם ליישויות נטולות מוח. כבר הגמרא בברכות אומרת שהנשמה מלאה את כל הגוף כמו שהקב"ה מלא את כל העולם, כלומר שלנשמה כמו לקב"ה אין מיקום מוגדר. היא קשורה למוח אבל לא שוכנת בו במובן החללי-גיאוגרפי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer