ספר תהילים כסתירה לכך שתפילות לא נענות

אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהוָה אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. ב כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. ג אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. ד וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי. ה חַנּוּן יְהֹוָה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם. ו שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ (תהילים, קטז)
 ט יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. י בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יא יִרְאֵי יְהוָה בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. (שם, קטו)
אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. (שם, קיח)
קורא את ההלל ופתאום שם לב. לפרקים אלו הייתה תפיסה תאולוגית של אלוהים השומע לתפילות ומשגיח על המציאות. אלוהים שעונה לאדם ומושיעו. אלוהים שצריך לסמוך עליו ולבטוח בו. יוצא מכאן שהגישה של התנ"ך היא שאלוהים שומע לתפילות ומשגיח על בני האדם. דבר זה ניתן לבחינה מדעית ונוחל כישלון (גם הרב בעצמו טוען שתפילות לא נענות). יוצא מכאן שהתורה (או לפחות תהילים) אינה מן השמיים, לא כן?