פילוסופיה,חשיבה ביקורתית,וחינוך ילדים

אבל אותו דיון יכול להוביל למסקנה אחרת?!? למה לכפות על הילדים שלי לעשות משהו ,שאם הם היו חושבים על זה ,מאוד סביר שהם היו מגיעים למסקנה שונה ממננ!?? בפרט עם האתאיזם המודרני שמאוד מאוד שכללו את עצמן והם מגיעים עם מכות רצח על האמונה?!?!

איני מסכים עם שתי הנחות היסוד שעומדות בבסיס תגובתך.

ראשית, לגבי ה"מכות רצח" של האתאיזם המודרני – בעיניי זה פשוט הבל. האתאיזם המודרני לא מציג שום מכות מחץ ואינו מהווה איום אינטלקטואלי ממשי. למעשה, לדעתי מי שלא מאמין באלוהים פילוסופי הוא אדם לא רציונלי. הטיעונים לטובת האמונה הם מצוינים ומתבקשים, ואילו טיעוני הנגד (כמו ההישענות של הניאו-דרוויניסטים על האבולוציה) כלל אינם סותרים אמונה. לכן, החרדה שלך מפני תבונתו או כוחו של האתאיזם המודרני היא מוגזמת לחלוטין. או שאינך מכיר מספיק או שאינך מיומן בחשיבה פילוסופית.

שנית, לגבי מושג ה"כפייה" בחינוך: לחנך ילד לדרך שאתה מאמין שהיא האמת זו אינה כפייה מוחית. הדבר דומה ללימוד גיאומטריה – אם לא תלמד אותו, הוא פשוט לא ידע את זה. החינוך הדתי לא "מתכנת" את הילד במובן השלילי, אלא מעניק לו לגיטימציה וכלים שמאפשרים לו להוציא מתוכו תובנות שבלי החינוך הזה היה לו קשה מאוד לגלות. בלי חינוך דתי אין כמעט סיכוי שהילד יבין בכלל את האופציה הדתית (זאת בניגוד לחינוך חילוני). אם אתה מאמין שזו הדרך האמיתית, מחובתך להעניק לו את התשתית הזו כנקודת מוצא. מעבר לזה, כאמור, אין דרך לחנך בלי "כפייה" מהסוג הזה. ובכל אופן, אם כבר, הייתי אומר שדווקא החילוני צריך לשלוח את הילד לחינוך דתי כדי שכשיגדל יוכל לבחור בין שתי האלטרנטיבות. ילד ש/גדל בחינוך חילוני אין לו בחירה אמיתית.

אתה שואל מה יקרה אם, לאחר שהילד יחשוב ויבדוק, הוא יגיע למסקנה שונה משלך. התשובה שלי היא שזה אכן אפשרי, אבל הסיכון הזה הוא בעצם סיכוי. אם בנך יבחן את הדברים ביושר ויחליט לבסוף לעזוב את הדת מתוך מסקנה עניינית שהוא אינו מזדהה עמה, יש בכך ממד אמיתי של הצלחה חינוכית. הוא אדם שקיבל החלטה אוטונומית וחי לפי מה שהוא מאמין בו. זה עדיף עשרת מונים על ילד שנשאר בתוך הדרך הדתית רק מתוך אינרציה, אזור נוחות או צייתנות עיוורת. מטרתנו אינה לגדל "מכונות להבאת דתיים קטנים". הקב"ה נתן לנו שכל ובחירה חופשית, והוא מעוניין שנעשה את הדבר הנכון מתוך הכרעה, ולא כרובוטים מתוכנתים.

לכן, הפתרון למבוי הסתום שאתה מתאר הוא ברור: עליך לחנך אותם מתוך הזדהות לאמת כפי שאתה מבין אותה, ועם התבגרותם לתת להם את הכלים והלגיטימציה לשאול, לבחון ולבקר. בסופו של יום, הם יצטרכו לקבל את ההחלטות על חייהם באוטונומיה מלאה, וזו בדיוק המשמעות של להיות בני אדם בוחרים.

תודה רבה על התשובה הנהדרת, רק להוסיף שאני אמנם עכשיו בהתחלת דרכיי של חקירת התאולוגיה ומציאות האלוהים,אבל היות שאני קורא אנגלית טוב אני רוצה לשאול אותך,האם באמת באמת נראה לך שהאתאיזם הכי מודרני והכי מתוחכם קורס מתחת ללוגיקה? או שעל כל פנים ההוכחות לטובת האלוהים הם הרבה יותר חזקים ומשכנעים מהצד שכנגד? ומה יהיה הדין כשמכניסים אנשים פילוסופים מבריקים ולוגיקנים בטירוף כמו גרהם אופי או שון קארול שבניגוד לדוקינס (שקראתי כבר)והוא מטיף אתאיסטי, הם באמת אנשים אינטליגנטיים ופילוסופים אנליטיים(אני מקווה שאני לא עובר על לא תחנם)

בהחלט כן. בניגוד לפילוסופיה ולאו דווקא ללוגיקה במובנה המצומצם.
הסברתי זאת לא פעם בעבר.

שאלת על הוגים, פילוסופים אנליטיים ואנשי מדע מבריקים. העובדה שאדם הוא מדען דגול או לוגיקן חריף אינה הופכת אותו בהכרח לפילוסוף או תיאולוג דגול. ראינו זאת אצל אישים כמו ריצ'רד דוקינס, סטיבן הוקינג ואפילו איינשטיין – הם אנשי מדע מוכשרים מאוד, אך כפילוסופים הם בינוניים ומטה. הפילוסופיה האנליטית אמנם מצטיינת בבדיקת עקביות לוגית, אך לוגיקה לבדה אינה מייצרת יש מאין. פילוסוף אנליטי יכול לבנות מערכת עקבית לתפארת, אך אם היא נשענת על הנחות יסוד מופרכות, המסקנות שלו יהיו שגויות.

כפי שהסברתי לא פעם, אי אפשר "להחזיר בתשובה" אתאיסט עקבי בכלים לוגיים טהורים. כל טיעון לוגי נשען על הנחות, ומסקנת הטיעון תמיד חבויה בתוך הנחות היסוד שלו. אם האתאיסט פשוט יסרב לקבל את ההנחות הבסיסיות (למשל, הוא יתעקש שעולם מורכב יכול להיווצר במקרה), שום היסק לוגי לא יוכיח לו שהוא טועה.

אלא שהמחיר שהאתאיסט משלם על העקביות הזו הוא כבד מאוד. כדי להגן על עמדתם ולהישאר אתאיסטים, הוגים אלו נאלצים לא פעם לוותר על יסודות החשיבה הרציונלית עצמם. הם עשויים לכפור בעקרון הסיבתיות, להמציא קיומם של עולמות מרובים ומשונים שאף אחד לא צפה בהם רק כדי להסביר את המורכבות סביבנו, או לוותר על ההצדקה הבסיסית לאמון שיש לנו בשכל ובהכרה שלנו (מה שאני מכנה "הראיה מן האפיסטמולוגיה"). כאשר אדם נדרש לוותר על עצם הרציונליות שלו כדי להצדיק את כפירתו, נדמה לי שהאמונה כבר ניצחה בוויכוח.

דבריי מוסברים בכמה וכמה מקומות.

תשובה מדהימה!

שפתיים יישק