פרסומת בשבת ושאלה נוספת

לא הבנתי אין דיני ממונות בתורה שבוע לפני פרשת משפטים?!

בוודאי שיש. אבל להלכה מה שקובע בדיני ממונות הוא החוק.

וזאת מנלן? בשלמא בדבר הסכמי אפשר לומר ההסכם כמנהג המדינה, אבל באדם שהזיק וחייב לשלם מפרשת מזיק, מנלן לשנות את הדין לפי החוק?

בהיזק ראיה גם נאמר הכל כמנהג המדינה. אבל אתה הולך לכיוון מנהג, ואני מדבר מכוח סמכות. אם הוא מדינא דמלכותא אז פשיטא (שהרי המלך יכול להפקיר ממון), אבל גם לתקנות הקהל יש תוקף בדיני ממונות.

לכאורה אם לענין דינא דמלכותא למיטב זכרוני והוא לא גדול הרי הוא עוסק במסים וארנוניות כמו בנדרים כ"ח וביבמות מ"ו, ולא בקביעת סדרי דין והחלפת דיני גרמא או היזק שאינו ניכר בדינים אחרים.

ואם לענין תקנות הקהל צריך להתיישב בזה, אבל מן הסברא יש לומר דהן אמת מצינו תקנות הקהל המוסיפים על הדין, אבל כל זאת בשבאו להוסיף ולתקן על הדין, אבל לכאורה כאן לא בכך עסקינן, לא באו כאן לתקן ולהוסיף משהו לטובת הציבור, אלא יש כאן שאילה קמאית איך לשום דיני נזק, ומשפטי התורה קובעים דין אחד, ואילו החוק אינו מכיר את משפטי התורה וקובע לפי החוק התורכי או האנגלי, ובזה י"ל שהוא ממש החלפת דין התורה בדין אחר, אשמח לתשובתך.

הוא כולל את דיני הממונות, ויסוד תקפותו הוא סמכות המלך להפקיע ממון. וכך גם לגבי תקנות הקהל. הר"ן בדרשותיו מדבר על משפט המלך במקביל למשפט ההלכתי, ומסביר שתפקידו לסגור פרצות שהמשפט ההלכתי לא סוגר. והדברים אמורים בכפל כשאין מוסד הלכתי שיכול בכלל לטפל בפרצות כאלה. למעשה, לאור דברי הר"ן יוצא שמוסד כזה הוא מיותר כשיש מלך. בי"ד פעל שלא מן הדין רק בגלל שלא היה מלך.
לגבי החלפת דין התורה בדין אחר, ראה בטור 448 על ערכאות.

עיינתי שם ובודאי ספאסשניט לדבר על נושא כזה רחב של ספאסשניט במסגרת כזו מצומצמת, רק גרגיר אחד במחילה ואני כותבו מהזיכרון בלא לעיין עוד הפעם.
הנחת בטור שם בפשיטות לענין שליחותייהו שאין שליחות לאחר מיתה, ולדעתי בעיון היטב בסוגיא גיטין כט: ובסוגיא שם יג. ובתוס' שם עולה וכן נקט הקצוה"ח שאין בעיה בשליחות אחר מיתה, והראיה מזה שבשליח עושה שליח מת האמצעי לא בטלו כולן, והבעיה לאחר מיתה נמצאת תמיד שא"א לעשות חלות של גירושין או כל חלות אחרת לאחר מיתה ואין בעיה בעצם של שליחות לאחר מיתה, באופן שלדעת שמאי הזקן שיש שליח לדבר עבירה מי ששלח מי שהוא לרצוח ולפני שקיים השליח את הציווי מת המשלח, אזי יצטרך אותו מת לתת דין וחשבון גם על המעשה הרע הזה, כמובן שגם בענין של סמיכה ודין יש לדון אם הוא שייך לאחר מיתה, ובכל זאת יש כאן הערה לדון עליה.

דברי הקצוה"ח ידועים ומופרכים. הוא תולה בזה את מחלוקת הרי"ף ורש"י במת המשלח, וטוען שלפי רש"י יש להרחיב את הרמב"ם על השתטה המשלח. אבל האחרונים כבר היכוהו על קודקודו, שזה מאד לא סביר. אין שליחות לאחר מיתה, ואין ללמוד מת מהשתטה.
ולגבי סוגיית שליח עושה שליח, הדברים עתיקים, וכבר דנו האם השליח האחרון הוא שלוחו של קודמו או של הראשון. אבל אין כאן המקום. ברור שבשליחותייהו לא מדובר בשליחות ממש, ולו רק מפני שמעולם לא היה מינוי כזה. לכל היותר היה מינוי של חכמי בבל אבל לא של חכמים אחרי תום הסמיכה בכלל. אפשר אמנם לדבר על מינוי מכללא, ולכן הערתי על שליחות לאחר מיתה. ואולי אפשר להוסיף שציבור לא מת ולכן יש מקום לדבר על שליחות נצחית. אבל אין כאן המקום לכל זה.