תפסתי את קאנט בפלגיאט

ראשית, להגדיר פלגיאט זה מאד מסובך. בהיסטוריה של הרעיונות תמיד תמצא מקורות קדומים לכל רעיון חדש. מי שהמשיג אותו לראשונה ונתן לו שם, הוא בעל הרעיון וזכות היוצרים. אחרי שהוצאתי את שתי העגלות, קיבלתי תגובות רבות בנוסח: טוב, הכל נמצא ברב קוק/ר' נחמן/מהר"ל/ר' צדוק וכו'. וכולם יכולים להיות צודקים. אבל כל אלו לא המשיגו ולא נתנו שם להבחנה בין האנליטי לסינתטי, וכך גם בעולם ההגות הכללי (עד כמה שאני מכיר). שנית, טעמיו של החינוך הם טעמים בעלמא. לא צריך לקחת אותם מדיי ברצינות. הוא מנסה לתת טעם בפה לבנו (הספר כתוב עבורו). שלישית, ייתכן שזה רק ניסיון לשכנע את האדם לא לגזול ולא הטעם המקורי של המצווה. רבים אומרים לבנם או לתלמידם, אם תגזול יגזלו ממך.  גם אם כוונתו לצו הקטגורי (ולא נראה כך), אין כאן פלגיאט מהסיבות דלעיל.