הראיה מקין למוסר קודם הציווי

שלום וברכה.

הטענה של החברותא שלך היא טענה מוכרת, אך היא מפספסת את הנקודה העקרונית ואת האופן שבו התורה מציגה את הדברים.

ראשית, יש להתבונן בפשט הפסוקים. בתורה עצמה לא מופיע שום ציווי מפורש לאדם הראשון שאוסר על רציחה. הציווי המפורש הראשון בתורה לגבי שפיכות דמים מופיע רק אצל נח ("שופך דם האדם באדם דמו יישפך"), ולאחר מכן במעמד הר סיני ("לא תרצח"). למרות זאת, הקב"ה בא אל קין בתביעה קשה: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", ומעניש אותו. התורה בעצם מניחה שקין היה אמור להבין לבד שאסור לרצוח, עוד לפני שנכתב או נאמר ציווי פורמלי, מכוח המוסר הטבעי והמצפון האנושי.

לגבי שאלתך על הגמרא בסנהדרין והרמב"ם, לפיהם אדם הראשון נצטווה בשישה דברים וביניהם שפיכות דמים:

אני נשאל על כך לא מעט בסדרת השיעורים שלי. התשובה לכך מתחלקת לשניים:

מבחינה טקסטואלית וריאלית, מתי בדיוק אדם הראשון היה יכול להצטווֹת על רצח? כשהוא היה בגן עדן ולא היה קיים בכלל מושג של מוות? או רק אחרי שגורש? בתורה עצמה לא מופיע דבר כזה, ובאופן הפשוט יש פה תביעה מוסרית על קין.

הסיבה שחז"ל שייכו את האיסור לאדם הראשון לא ידועה לי. אולי האמירה לקין היא היא הציווי לאדם? לא יודע.

בכל אופן, האמירה לקין היא אילוסטרציה ולא הוכחה. גם אם לא היתה פרשה כזאת הייתי אומר אותו דבר.