לקראת הבחירות – מהפך מדיני

שאלה טובה. לא יודע. ראשית, אני לא בטוח שזו הצלחה גדולה, וגם לא שזה משנה משהו. אלו מדינות רחוקות שהשלום איתן רחוק מלהיות משמעותי. יתר על כן, במשבר הראשון שיהיה לנו כאן בסביבה, אני מניח שנחטוף את הסכמי השלום הללו בפרצוף, כמו שקורה כל הזמן מצרים וירדן. נכון שכאן לא שילמנו מחיר משמעותי, בניגוד לירדן ומצרים, ולכן אין כאן סיכון גדול אבל גם לא רווח מאד משמעותי. שנית, אני ממש לא בטוח שזה קשור לכישורים של ביבי, ולא לנסיבות חדשות במדינות ערב (אחרי האביב הערבי ועוד) ובעיקר לקשרים שלו עם טראמפ ולמקרה (המוצלח מבחינתו והאומלל מבחינת האמריקאים ורוב שאר העולם) שהביא לבחירתו של טראמפ. הוא הימר על הסוס שבמקרה ניצח, וזה לא קרה בגלל כישורים אלא בגלל שהאלטרנטיבה (הדמוקרטים) היא לגמרי נגדו. כעת נבחר ביידן, ואני מניח שיהיה לו יותר קשה להוציא לפועל מדיניות. כאן נוכל אולי לראות את כישוריו. בשלטון דמוקרטי, יש אולי סיכוי גבוה יותר לאנשי שמאל ומרכז אצלנו לקדם עניינים.  שלישית, בכל אופן, די ברור שזה לא קשור למדיניות אלא לקשרים וכישורים. לכן לא ניתן היה לדעת מראש מה ומי יצליח ובאיזה כיוון. טענתי לא הייתה שלא יכול לקרות שום דבר חדש אלא שמה שיקרה הוא תוצאה של לחצים ונסיבות ואילוצים, ולא של האישים המשחקים במגרש. בנסיבות של טראמפ, איני רואה הכרח שראש ממשלה אחר שלנו לא היה מגיע לאותן תוצאות ואולי אף יותר. ורביעית, כל מי שנותן תחזיות נכשל. מי שלא נכשל זה מי שלא ניסה לתת ניבוי כלשהו. לכן כישלון כזה, גם אם אקבל שזה כישלון (ואני בכלל לא בטוח, וכנ"ל), לא בהכרח אומר משהו. כבר אמר בן גוריון שכל המומחים הם מומחים למה שהיה ולא למה שיהיה. חמישית, בתחומים שבהם יותר משנה מי מכהן בתפקיד, כלומר לא בנושאי מדיניות חוץ אלא בנושאי פנים, מצבנו על הפרצוף. האיש מזיק ומושחת ונהנתן, ולא מעניין אותו כלום חוץ מביבי. לכן אני ממשיך לדבוק בעמדתי לא להחליט למי להצביע על פי מדיניות חוץ (שאין לו, וגם לא ממש משנה) אלא על פי אג'נדה פנימית. כלפי פנים יש השפעה לאג'נדה ולקואליציה שאתה בונה. אבל כמובן כל אחד פועל על פי תחזיותיו (כל איש פורט על עוגבו). אני לא כופה על אף אחד להקשיב לי או לפעול על פי עצותיי.