מיכה גודמן

דברי הרמב"ם במו"נ ח"ג : "כל מצווה, בין שהייתה ציווי או אזהרה, תהיה מטרתה וכו' מתן השקפה נכונה שצריך להיות בה בדעה, אם כפי הציווי עצמו או בהיותו הכרחי [שלח] לסילוק עוול או הקנית מידה נעלה וכו' הבן מה שאמרנוהו בדעות:
לפי שיש שתהא המצווה מתן דעה נכונה היא המטרה, לא יותר, כגון הדעה בייחוד, וקדמות האלוה, ושאינו גוף. ויש שתהא אותה הדעה הכרחית בסילוק עוול או הקנית מידה נעלה, כגון הדעה שהוא יתעלה יחרה אפו על עושה עוול, כמו שאמר ‘וחרה אפי והרגתי’ וגו’ וכגון הדעה שהוא יתעלה עונה לצעקת העשוק או המתאנה מיד: והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני".
גודמן פירש בדברי הרמב"ם שהוא חושב שה' אינו באמת מתרגז מעשית עול (זה לא 'דעה נכונה') והתורה אמרה זאת כדי שבאמת לא יגזלו ויחמסו (דהיינו שזו דעה הכרחית).
אני סבור שאין לדברים אלו שחר והפ' הוא שיש דעות שהם המטרה ויש דעות שהם נכונות אבל חשוב להקנותם בשביל למנוע עול ועושק. מה דעתך?

קישור לדברי גודמן
https://youtu.be/_H-pC4fWOGs?t=724

ברור שאתה צודק. אבל ככל הזכור לי יש ברמב"ם גם מונח שמדבר על דעות שאינן נכונות ומיועדות רק להשיג מטרה מעשית כלשהי (שכחתי את המינוח שהוא משתמש בו. איני בקיא במו"נ).

אני ממש כעסתי עליו. איך הוא כתב ספר על המו"נ?!
זה טעות שמייצגת המון כי יש לו אג'נדה ואת הכל הוא יפרש לפי זה.

האם אתה חושב שהקב"ה כועס? איך זה נראה? ברור שהפירוש לכעס של הקב"ה הוא העונש. וכתוב בפסוקים שהוא כועס כדי לחזק את האיום, מה הבעיה בזה?
מיכה אומר שאלוהים שמעניש הוא לא אלוהים משום שכעס זה יציאה משיווי משקל ולא יכול להיות שאלוהים יוצא מהשיווי משקל.
המסקנה לא קשורה להנחות. ההנחה שאלוהים לא אמור לצאת משיווי המשקל ולכן אין לא מושג של כעס כמו שיש לנו היא הנחה הגיונית. מפה ועד לומר שאלוהים לא מעניש אני לא מבין איך הוא עשה את זה (אפשר להעניש בלי לכעוס ולצאת משיווי המשקל). צריך לראות מה הוא כותב בפירוש שלו באמת. ראיונות לחוד וכתיבה לחוד.
אם למישהו יש את הספר שלו נשמח לציטוט.

תיקון
במקום "איו לא מושג"- "אין אצלו מושג"

אני מסכים איתך זו היתה כוונתי באופן כללי