ריבוי בשיעורין

מישהו בישל בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה והוסיף גם בשבילו. לפי הר"ן זה איסור תורה. האם זה איסור "מרבה בשיעורין" או איסור בישול בשבת?
אם זה איסור בישול בשבת האם חייב עליו או שפטור מעונש אבל אסור מהתורה?

לא זכור לי שמובא מקור לאיסור הזה (ובפרט שהרי יש דעות שהוא מדרבנן). לכן לא סביר שזה איסור עצמאי. לחצי שיעור יש סברא ומקור (כל דהו חלב). לכן סביר שזה איסור בישול בשבת. ממילא גם סביר שייסקל עליו, שהרי מי שמבשל בשבת נסקל.

כשמבשל בשוגג פי שתיים מהשיעור המחייב, לא חייב שתי חטאות אז החיוב הוא על הפעולה ולא על הכמות. אז למה כשמרבה בשיעורין בפיקוח נפש יהיה חייב? לכן חשבתי שאולי זה איסור עצמאי אבל כמו שהרב אמר אין לו מקור. אולי אפשר לומר שמה שבישל לפיקוח נפש זה לא נחשב בישול כי שבת הותרה בפיקוח נפש ואז הריבוי בשיעור הוסיף פעולת בישול חדשה? למרות שגם אם נגיד ששבת הותרה עדיין ברור שהוא בישל פשוט בהיתר אז הריבוי בשיעור לא הוסיף פעולת בישול חדשה.

יכול להיות שהרב לא ראה את השאלה?

עניתי וכעת אני רואה שלא מופיע. מוזר. אכתוב שוב.
הראיה שלך שזה איסור פעולה אינה נכונה. מה שלא חייבים שתיים על בישול כפול מפני שזה העלם אחד. זה דין בדיני חילוק לחטאות ולא בגדרי איסור בישול. לכן חייב אחת גם אם זה איסור על התוצאה. (אגב, במאמר אחר טענתי שחיוב חטאת הוא על ההעלם ולא על העבירה).
בפשטות האיסור אינו על הפעולה אלא על התוצאה. אלא שמי שמתחייב הוא מי שהניח על האש (זה תנאי לחיוב ולא האיסור עצמו). ממילא אין סיבה לא לחייבו על הריבוי.
אצלנו עבר רק איסור אחד, כי השיעור הראשון שבושל לחולה זה מעשה מותר, ולכן לא רלוונטי כאן החילוק לחטאות. יש כאן בישול של השיעור השני ולכן חייב.

תודה. והחולקים על הר"ן סוברים כמו שכתבתי שזה איסור על הפעולה או שכולם מסכימים שהאיסור על התוצאה?

סביר שהם חולקים בזה, אחרת באמת אין סיבה שלא יהיה איסור תורה. אף שיש לדחוק.
בתגובה שלא הופיעה הערתי שיש מקום לתלות זאת בדיון האחרונים לגבי מניח על האש בשבת והתבשל במוצ"ש (וכן בזורע). אף שגם את זה יש לדחות.