אוסר דבר שאינו שלו

שלום רב. שאלתך מצוינת, וההשוואה שאתה עושה לאונאת דברים (העלבה) היא חדה, אך לדעתי היא מפספסת את החילוק היסודי בין סוגי הזכויות והאיסורים.

כדי להבין זאת, צריך לרדת להגדרתו של הכלל "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו". כפי שהסברתי בכמה מקומות, הכלל הזה, שמקורו בדיני כלאיים והורחב לכל מרחבי ההלכה, מבטא את המושג של "טריטוריה הלכתית". המשמעות היא שיש תחום מוגבל שבו לאדם יש סמכות וכוח לייצר חלויות או איסורים. מחוץ לטריטוריה שלו (למשל, ברכוש של אדם אחר), התורה פשוט לא נותנת לו כוח לאסור, להגביל או להפקיע זכויות, גם אם מבחינה עובדתית הוא יצר את הנסיבות לאיסור.

כאשר אדם נעמד להתפלל, ההלכה אוסרת להיכנס לארבע אמותיו כדי שלא להפריע לו לכוון. כלומר, על ידי מעשה התפילה שלו, הוא בעצם "מפקיע" לעצמו מרחב ויוצר סביבו תחום שאסור בהילוך לאחרים. כאשר הוא עושה זאת ברשות הרבים או בבית הכנסת, זה ניחא. אבל כאשר הוא מתפלל בתוך הבית שלך, הוא מנסה להחיל הגבלה על זכות השימוש שלך ברכושך. כאן בדיוק נכנס הכלל של "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו". האורח אינו יכול לייצר איסור תנועה בתוך הטריטוריה הקניינית שלך, משום שאין לו כוח משפטי-הלכתי לפגוע בזכות ההילוך שלך בביתך. יש לזכור שהאיסור להיכנס לד' אמותיו מיועד למענו, כדי שתפילתו לא תופרע. אם הו אלא רוצה שיפריעו לו שיתפלל ברשותו שלו.

ומה לגבי שאלתך על העלבת חברו בביתו? אין לי זכות להעליב את חברי. זו לא זכות שימוש בבית שלי. לכן כאן זה לא שייך. זו גם לא תוצאה של הימצאו תהחבר אצלי. בניגוד לשאלה הקודמת שבה האיסור להיכנס לשם הוא תוצאה של הימצאותו כאן.