בעלות

ערב טוב.

רציתי לשאול את כבודו: אני לומד פרק מרובה דף ס"ו סוגיית יאוש באבידה וגזל. שם נאמר בתוס' שהמוצא אבידה ונתייאשו הבעלים לאחמ"כ [באיסורא אתא לידיה] זוכה המוצא במציאה, ומתחייב לבעלים דמים.

והקצוה"ח (סי' שנ"ג סק"ב) כתב בביאור הדברים "וע"כ צריך לומר דיאוש גופה אפילו למ"ד קונה אינו קונה קנין גמור היכא דאתי לידיה קודם יאוש אלא לקנות גוף החפץ אבל לענין הדמים לא קני לה, וא"כ הו"ל שיור בקניינו וכו' דהוי קנין לענין החפץ ולא לענין הדמים".

ומבו' איפה מדברי הקצות שיש בחפץ [או בבעלות על חפץ] ב' חלקים. גוף החפץ והשימושים שהוא מעמיד. ושוויותו של החפץ. וע"כ שייך לשייר בקניין שע"י היאוש ולומר שהקניין פעל רק בגוף אבל לא בדמים.

וכאן אני תמה, ואשמח לשמוע את דעת כבודו, האם שוויו של חפץ הוא חלק ממהותו? או ששוויותו של החפץ הוא כעין כלי מדידה לערכו?

ונפק"מ: האם ניתן למכור חפץ לדמיו?

תודה.