אור לגויים

איני יודע אם יש לנו כיום תפקיד ייעודי להיות "אור לגויים" ביחס לעמים אחרים. בעבר אכן היה לנו תפקיד היסטורי משמעותי: להביא לאנושות את האמונה המונותאיסטית ואת עקרונות המוסר הבסיסיים (מצוות בני נח), לעולם שהיה אכזרי ופגאני. אך כיום, ערכים אלו כבר קיימים במידה כזו או אחרת ברוב העולם, ולא נראה לי שמישהו ממתין לקבל מאיתנו את הדברים הללו. לכן, לדעתי, כעת אנו אמורים להתמקד בהתנהלות שלנו ובקיום חובותינו, ולא בלהיות אור לגויים; אם על הדרך ניעשה אור לגויים – מה טוב.

לשאלתך לגבי תרומתנו המוסרית או הרוחנית לאנושות כיום, אני חושב שחשיבותו של עם ישראל אינה נמדדת במונחי "מה הוא תורם לעולם". מעבר לכך, בעיניי כלל אין דבר כזה "מוסר יהודי". המוסר בהגדרתו הוא אוניברסלי ומחייב כל אדם בעולם בשווה, גוי כיהודי. ההלכה היא קטגוריה נפרדת לחלוטין שאין לה שום קשר למוסר, אלא היא עוסקת בהשגת ערכים ומטרות דתיות שרלוונטיות באופן פרטיקולרי לעם ישראל.

אז מדוע חשוב שהעם היהודי ימשיך להתקיים? מטרתנו כיהודים היא פשוט לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו. האנושות כולה היא מעין מבנה כולל המיועד להשיג מטרות רוחניות, והדבר מושג כאשר כל חלק באנושות ממלא את תפקידו: היהודים מקיימים את התורה והמצוות, והגויים מקיימים את המוסר ואת שבע מצוות בני נח. זהו גוף אחד, שבו לכל קבוצה יש חלוקת תפקידים (בדומה להבדל שבין כהן לישראל). הדיבור האקסקלוסיבי כאילו אנחנו לבדנו החשובים והשאר שוליים הוא בעיניי שיח שנועד לצרכים פנימיים שלנו, כדי לתת לנו מוטיבציה לבצע את משימתנו נאמנה.

כאן נכנסת למשוואה החשיבות המרכזית של לימוד התורה. הוא כמובן אינו אמצעי לשרידות העם. מניין הוצאת את זה? המטרה הלאומית וההיסטורית שלנו היא העברת התורה הלאה לדורות הבאים – בשביל זה אנחנו כאן. לימוד תורה אינו רק אמצעי טכני כדי לדעת מה לעשות הלכה למעשה (מכשיר מצווה), אלא יש לו ערך כתכלית בפני עצמה. המצוות הן אוסף רצונותיו של הקב"ה, ולימוד התורה הוא הדרך שלנו להבין את רצונותיו, להידבק בהם, ודרכם להידבק בו (דבקות בה').