אנחנו אחים?

הרב, עד כמה בכלל רלוונטי בימינו לקרוא לעצמנו "עם"?

מהניסיון שלי יש תקופות מאוד מסוימות שבהן באמת מרגישים אחדות, למשל במלחמה, ובמקומות מסוימים ביום כיפור וכדומה. אבל ברוב הזמן אני דווקא מרגיש הרבה ניכור, שנאה ומאבקים בין יהודים, לא פחות ואולי יותר ממדינות מודרניות אחרות. בארה"ב למשל אני מרגיש שלפחות ברחוב אנשים מתנהגים זה לזה בצורה הרבה יותר נורמלית ומנומסת.

לפעמים אני מרגיש שגידלו אותנו הדתיים על האמירה "אנחנו אחים", אבל בפועל אם אח הוא אדם שאתה מחובר אליו רוב הזמן, וגם כשיש ריב הוא חוזר להיות קרוב אליך, אז אני לא רואה שזה המצב כאן. אולי יש לנו עבר משותף, אבל הוא מאוד רחוק, ובחיי היום יום המדינה מתנהלת בצורה די רגילה ובירוקרטית כמו כל מדינה אחרת.

אני שואל את זה גם באופן אישי, כי אין לי בעיה עקרונית לעבור למדינה אחרת דוברת אנגלית. אם בפועל ברחוב וביחסים בין אנשים אין הבדל משמעותי בין "אחים יהודים" לבין אנשים במדינה אחרת, אז מה המשמעות המעשית של הטענה שאנחנו עם אחד? במיוחד היום, כשחיים בערים גדולות ולא בתוך קהילות, אני פשוט לא מרגיש את זה.