אסתטיות

ראה טור 488 – האובייקטיבי שבסובייקטיבי: מבט על הזמר המזרחי. וכאן תשובת המחברת:

כאן התשובה מורכבת יותר, ולעיתים אף הבעתי לגביה ספק מסוים. נטייתו הכללית של השכל שלי היא שגם באסתטיקה ישנו ממד אובייקטיבי, אך בשונה מהמוסר, באסתטיקה התחום הסובייקטיבי והפלורליסטי רחב הרבה יותר – במינוח של "מודל הבצל" שלי, הגרעין האובייקטיבי שלה קטן יותר והמעטפת הנייטרלית רחבה בהרבה. האידיאה של היופי היא עמומה ורחוקה יותר מאיתנו מאשר אידיאת הטוב.

כדי להבהיר זאת, אני נוהג להבחין בין שלוש רמות של שיפוט:

1. טעם וריח סובייקטיביים לחלוטין: כמו "אני אוהב שוקולד" או "אני אוהב את יוכבד". כאן מדובר בדיווח פסיכולוגי גרידא על חוויה אישית. אין פה שום טענה על העולם ואין טעם להתווכח על כך – "על טעם וריח אין להתווכח".
2. אסתטיקה גבוהה ושיפוט אסתטי (כמו באמנות, מוזיקה או נוף): כאן, כשאני אומר "הציור הזה יפה" או "הנוף הזה נשגב", אני לא רק מדווח על תחושותיי הפנימיות, אלא טוען טענה על המציאות (בדומה לניתוח של ק"ס לואיס בספרו ביטול האדם). הרגש שלי הוא רק אינדיקציה (סימן) לאיכות הקיימת ביצירה עצמה. אם זה היה סובייקטיבי לגמרי, שיפוטים של מבקרי אמנות או ויכוחים על יצירות נשגבות היו ריקים מתוכן.
3. אובייקטיביות יחסית לנסיבות (Relationism): כאן טמון המפתח לשאלתך על מודל היופי הפיזי (השמנה מול רזון). כפי שציינת בצדק, מודל היופי האנושי השתנה באופן דרסטי לאורך ההיסטוריה – מנשים מלאות ושמנות ברנסאנס לרזון קיצוני בימינו. האם זה מוכיח שהכל יחסי?

לענ"ד, לא. היופי אינו תכונה מוחלטת של החפץ כשלעצמו, אלא הוא מבטא יחס של התאמה בין האובייקט לבין הנסיבות והתרבות של הקהל. היחס הזה הוא אובייקטיבי לחלוטין. בדומה ללוגיקה: מסקנה היא תקפה באופן אובייקטיבי בהינתן ההנחות. בתרבות מסוימת, עם מערכת מושגים ופיזיולוגיה נתונה, יש יפה ומכוער אובייקטיביים. איש מאדים או אדם מתקופה אחרת הצופים באותו אובייקט משתמשים ב"כלי תצפית" (תרבותיים או ביולוגיים) שונים, ולכן רואים פנים אחרות של אידיאת היופי.

לכן, התשובה לשאלתך "האם שמן זה לא יפה נקודה ומי שחושב אחרת הוא טועה?" היא בשום אופן לא. קביעה כזו היא החלפה שגויה בין אובייקטיביות מוחלטת (כמו במוסר) לבין אובייקטיביות יחסית לנסיבות (כמו באסתטיקה). הרמב"ם בתחילת מורה נבוכים הבחין בין המושכלות (אמת ושקר מוחלטים) לבין המפורסמות (מגונה ונאה, שהן תלויות הסכמה אנושית ותרבותית). המודל הפיזי של יופי משתנה בהתאם לתרבות, לזמן ולנסיבות הפיזיולוגיות, ולכן בתקופה מסוימת אדם שמן ייחשב יפה אובייקטיבית (מכיוון שהוא ביטא עושר, בריאות ויציבות בהקשר של אותה תקופה), ובתקופה אחרת לא. מי שחווה משיכה למודל יופי מסוים אינו "טועה", אלא פשוט צופה באידיאה דרך מערכת המשקפיים התרבותית והביולוגית של זמנו.