אסתטיות
אהבתי מאוד את הפרק שמדבר על מוסר המצוי הראשון ואת כל הניתוח העקבי.
האם דעתך כך גם לגבי אסתטיות? כלומר האם זה נוף יפה ומי שאומר אחרת פשוט טועה? (כמו שהוא טועה כשהוא אומר שלגנוב זה מוסרי) האם זה איש/אישה יפים כי כך וכך. התעוררה בי השאלה הזו כשדיברנו בין היתר על מודל היופי ועל שמנים/שמנות. האם יהיה נכון לומר “שמן זה לא יפה נקודה ומי שחושב אחרת הוא טועה”? או כמאמר הידוע ״על טעם וריח אין להתווכח״ והכל יחסי?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
ראה טור 488 – האובייקטיבי שבסובייקטיבי: מבט על הזמר המזרחי. וכאן תשובת המחברת:
כאן התשובה מורכבת יותר, ולעיתים אף הבעתי לגביה ספק מסוים. נטייתו הכללית של השכל שלי היא שגם באסתטיקה ישנו ממד אובייקטיבי, אך בשונה מהמוסר, באסתטיקה התחום הסובייקטיבי והפלורליסטי רחב הרבה יותר – במינוח של "מודל הבצל" שלי, הגרעין האובייקטיבי שלה קטן יותר והמעטפת הנייטרלית רחבה בהרבה. האידיאה של היופי היא עמומה ורחוקה יותר מאיתנו מאשר אידיאת הטוב.
כדי להבהיר זאת, אני נוהג להבחין בין שלוש רמות של שיפוט:
- טעם וריח סובייקטיביים לחלוטין: כמו "אני אוהב שוקולד" או "אני אוהב את יוכבד". כאן מדובר בדיווח פסיכולוגי גרידא על חוויה אישית. אין פה שום טענה על העולם ואין טעם להתווכח על כך – "על טעם וריח אין להתווכח".
- אסתטיקה גבוהה ושיפוט אסתטי (כמו באמנות, מוזיקה או נוף): כאן, כשאני אומר "הציור הזה יפה" או "הנוף הזה נשגב", אני לא רק מדווח על תחושותיי הפנימיות, אלא טוען טענה על המציאות (בדומה לניתוח של ק"ס לואיס בספרו ביטול האדם). הרגש שלי הוא רק אינדיקציה (סימן) לאיכות הקיימת ביצירה עצמה. אם זה היה סובייקטיבי לגמרי, שיפוטים של מבקרי אמנות או ויכוחים על יצירות נשגבות היו ריקים מתוכן.
- אובייקטיביות יחסית לנסיבות (Relationism): כאן טמון המפתח לשאלתך על מודל היופי הפיזי (השמנה מול רזון). כפי שציינת בצדק, מודל היופי האנושי השתנה באופן דרסטי לאורך ההיסטוריה – מנשים מלאות ושמנות ברנסאנס לרזון קיצוני בימינו. האם זה מוכיח שהכל יחסי?
לענ"ד, לא. היופי אינו תכונה מוחלטת של החפץ כשלעצמו, אלא הוא מבטא יחס של התאמה בין האובייקט לבין הנסיבות והתרבות של הקהל. היחס הזה הוא אובייקטיבי לחלוטין. בדומה ללוגיקה: מסקנה היא תקפה באופן אובייקטיבי בהינתן ההנחות. בתרבות מסוימת, עם מערכת מושגים ופיזיולוגיה נתונה, יש יפה ומכוער אובייקטיביים. איש מאדים או אדם מתקופה אחרת הצופים באותו אובייקט משתמשים ב"כלי תצפית" (תרבותיים או ביולוגיים) שונים, ולכן רואים פנים אחרות של אידיאת היופי.
לכן, התשובה לשאלתך "האם שמן זה לא יפה נקודה ומי שחושב אחרת הוא טועה?" היא בשום אופן לא. קביעה כזו היא החלפה שגויה בין אובייקטיביות מוחלטת (כמו במוסר) לבין אובייקטיביות יחסית לנסיבות (כמו באסתטיקה). הרמב"ם בתחילת מורה נבוכים הבחין בין המושכלות (אמת ושקר מוחלטים) לבין המפורסמות (מגונה ונאה, שהן תלויות הסכמה אנושית ותרבותית). המודל הפיזי של יופי משתנה בהתאם לתרבות, לזמן ולנסיבות הפיזיולוגיות, ולכן בתקופה מסוימת אדם שמן ייחשב יפה אובייקטיבית (מכיוון שהוא ביטא עושר, בריאות ויציבות בהקשר של אותה תקופה), ובתקופה אחרת לא. מי שחווה משיכה למודל יופי מסוים אינו "טועה", אלא פשוט צופה באידיאה דרך מערכת המשקפיים התרבותית והביולוגית של זמנו.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
האם קו חיתוך הזהב, שהוא בעצם קבוע מתימטי והוא משפיע על העין, ככל הנראה כתוצאה מאיזו תכונה של המוח הגורמת לנו לתחושה אסתטית לא מובנת, הוא לא מרכיב אובייקטיבי של האסתטיקה?
אתה עצמך מתאר זאת כמשהו סובייקטיבי שנובע ממבנה התפיסה שלנו. ראה בתשובה למעלה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer