האם אנחנו עדיין בגלות?

לרב מיכי שלום וברכה,

אני נמצא ביומיום בסביבה חרדית, ושוב ושוב עולה בסביבתי הטענה ש"אנחנו עדיין בגלות".

הטיעון הזה צורם לי מאוד ומעורר בי תהייה תפיסתית עמוקה.

על פניו, מן הבחינה הלשונית והמושגית הפשוטה, "גלות" היא בראש ובראשונה מצב פיזי – היעדרות מהארץ ופיזור בין האומות ("ואתכם אזרה בגוים"). והנה, ברוך ה', חזרנו לארץ ישראל, קיים קיבוץ גלויות בהיקף חסר תקדים, ורוב העם היהודי או חלקו המכריע יושב בציון ומנהל את חייו על מי מנוחות, בסך הכולל. אם כן, כיצד ניתן לטעון ביושר ובשיא הרצינות שאנחנו עדיין בגלות?

להבנתי, הטוענים כך נוהגים להשתמש באחת משתי אסטרטגיות (או בשילוב שניהן):

א. שימוש במטפורה רוחנית/דתית: הרחבת המושג "גלות" מעבר למובנו הפיזי-מדיני, והחלת על חסרונות רוחניים (כגון היעדר בית מקדש, היעדר סנהדרין, חילוניות המדינה, או "גלות השכינה") אך גם נניח שההחלה הזו נכונה לחלוטין, עדיין גלות היא בראש ובראשונה פיזית.

ב. הגדרת עצם המלכות כמעוותת: תפיסה שכל עוד הממשל אינו מתנהל על פי התורה וההלכה, עצם הריבונות אינה נחשבת כפדיון או כגאולה.

אך חורה לי שנעשה כאן שימוש שגוי קטגורית במונחים, לקחת מושג קונקרטי ("גלות") ולהעמיס עליו משמעויות מטפוריות או ערכיות כדי להכחיש מציאות עובדתית מובהקת. הרי גלות אינה עניין של "הרגשה" או של רמת דתיות, אלא מצב קיומי בראש ובראשונה, כאמור.

לא מצאתי טור שבו הרב מנתח את ההגדרה המושגית-הלכתית הזו באופן מסודר, ואשמח מאוד לשמוע את דעת הרב בעניין, והאם עם ישראל שיושב בארץ ישראל בגלות.