האם ריבית דומה לגזל

הגמרא הזאת קשה ביותר, וכבר מזמן חשבתי שצריך קצת להיכנס אליה יותר.
ככלל, ריבית הוא סוג איסור אחר לגמרי מגזל ואונאה, שכן הוא שייך ליו"ד. במבט ראשוני אפשר אולי לומר אחד משני כיוונים: 1. הצריכותא היא על האיסור אבל לא על החיוב הממוני לשלם. כלומר יש איסור בגזל והוא ממשפחת הריבית, אבל החיוב להחזיר גזל הוא משפטי (חו"מ) שלא כמו ריבית. 2. היתה הו"א ללמוד אחד מהאחרים, אבל למסקנה באמת כולם נכתבו בגלל שמדובר באיסורים שונים.
יש לזכור שאם יש איסור על ריבית אז פשיטא שיהיה איסור (יו"ד) על גזל ואונאה.
באשר לשאלת היישום בימינו, גם אם מדובר באיסור חו"מ ניתן להעלות את הטענה שבימינו המצב שונה ואין מקום לאסור. בפרט אם מדובר בהלוואות לא לעניים. אני לא חושב שזה תלוי בשאלה של חו"מ מול יו"ד. תפיסתו כחו"מ רק מאפשרת להתנות עליו (בדבר שבממון תנאו קיים), אבל פרשנות ושינוי לאור שינוי הנסיבות אפשרית גם באיסורי יו"ד.
התנייה על ריבית לא תיתכן, שהרי כל הלוואה בריבית היא התנייה כזאת (זה מה שנקרא קציצה בין המלווה ללווה) ובכל זאת יש איסור. זו גופא ראיה שלא מדובר באיסור משפטי (חו"מ).

—————————————————-

mk (שואל אחר):

על השאלה כיצד עלה על דעת הגמ' ללמוד רבית מגזל אפשר להוסיף ולשאול: הרי לקיחת רבית מגוי מותרת, ואילו גזל הגוי אסור. חזינן אם כן שרבית אינה גזל.

וי"ל, בהקדם דברי רש"י: למה לי לאו ברבית לאו בגזל כו' – ילמדו זה מזה, שבכולן חסרון ממון, שמחסר את חבירו.

בדף ס: מבררת הגמ' שישנם שני איסורים חופפים, איסור נשך ואיסור תרבית. נשך הוא האיסור לחסר את השני ע"י הלוואה, ותרבית הוא איסור על המלווה להרבות את ממונו ע"י הלוואה. אין מקרה בו שייך רק אחד משני האיסורים, תמיד קיימים שניהם, ולא נשנו אלא לעבור עליו בשני לאווים.

מעתה י"ל שכששאלה הגמ' למה לי לאו ברבית, מעולם לא שאלה על הלאו של תרבית, שהרי הוא אינו לאו של חיסרון ממון, אלא של ריבוי ממון בדרך איסור. הווה אומר שתרבית ודאי צריך להיות כתוב, אבל אחרי שהוא כתוב, למה צריך להוסיף לאו של נשך כדי לעבור בשני לאווים, הרי מאיסור גזל ניתן כבר ללמוד לאו נוסף, כי מאחר ואסור למלווה ליטול את הרבית (בגלל איסור תרבית), אילו ייטול יעבור באיסור גזל, ומדוע לכתוב איסור נשך.

זה מיישב גם את השאלה מרבית הגוי. – כל שאלת הגמ' למה לי לאו ברבית, היא רק על מה שנאסר באיסור תרבית (שבו שייך לומר איסור גזל), ולא על רבית מגוי שמעולם לא נאסרה.

—————————————-

הרב:

אני לא רואה מה הוסיף הפיצול בין נשך לתרבית לדיון. גם החסרת הממון מהלווה (איסור נשך) אינה גזל שהרי היא איסור יו"ד. ואם תחלק כדבריי, אפשר לעשות זאת גם בלי להתייחס להבחנה בין נשך לתרבית.
כדי לחדד יותר, כתבת:
הווה אומר שתרבית ודאי צריך להיות כתוב, אבל אחרי שהוא כתוב, למה צריך להוסיף לאו של נשך כדי לעבור בשני לאווים, הרי מאיסור גזל ניתן כבר ללמוד לאו נוסף, כי מאחר ואסור למלווה ליטול את הרבית (בגלל איסור תרבית), אילו ייטול יעבור באיסור גזל, ומדוע לכתוב איסור נשך.
האיסור לקחת את הריבית לא נאסר מדין גזל אלא כמו איסור לאכול חזיר אף שהוא שלי. האיסור (יו"ד) לא קובע שיש כאן גזל (חו"מ).
ולגבי השאלה מריבית גוי (שקשה כמובן רק לשיטות שגזל גוי אסור מה"ת מלא תגזול, וכידוע ממש אינו מוסכם), זה רק אחרי שהתחדש איסור ריבית מבינים שהוא לא חל על גוי.