הפרכת טיעון באופן לוגי

איני רואה עם מה עלינו להתמודד. מדובר בדמגוגיה זולה שמבוססת על חוסר הבנה ועל כשלים פשוטים.

נשאלתי על כך לא פעם אצלי באתר, ולענ"ד ניתן להפריך את הטיעון הזה בקלות דרך שלושה כשלים מרכזיים:

1. הכשל המושגי: בלבול בין "הכשרה" ל"תעסוקה מבצעית"

   הטיעון מניח בטעות שקיצור השירות הסדיר במסלול ישיבות ההסדר פוגע ברמת האימון והמקצועיות של החיילים. זוהי טעות עובדתית.

   יש להבחין הבחנה חדה בין שלב ההכשרה (טירונות, אימון מתקדם וקורסים מקצועיים) לבין שלב התעסוקה המבצעית (בט"ש, שמירות ותפיסת קווים שגרתית).

   לוחמי ישיבות ההסדר עוברים בדיוק את אותו מסלול הכשרה מלא שעובר כל חייל קרבי רגיל בצה"ל. הם מוכשרים באותם תכנים, באותה רמת קושי ובאותם מבחני כשירות. ההבדל היחיד בשירות הסדיר הוא משך הזמן שבו הם מחזיקים קווים ומבצעים משימות בט"ש לאחר סיום הכשרתם. לפיכך, בנקודת היציאה ללחימה – רמת הכשרתם המקצועית זהה לחלוטין לזו של לוחמים אחרים. אני עצמי שירתתי במסלול הסדר, וכשגמרתי קורס מפקדי טנקים השאירו אותי להיות " גנן", שזה אומר שבהחלט סיימתי טוב את הקורס.

2. הכשל המקצועי: האם תעסוקה מבצעית ארוכה באמת משפרת כשירות?

   ההנחה שחודשים ארוכים של שמירות סטטיות וסיורים שגרתיים בבט"ש (השנים השנייה והשלישית של לוחם רגיל) משפרים את הכשירות ללחימה היא מופרכת.

   תעסוקה מבצעית שגרתית אינה משפרת את מיומנות הלחימה הטקטית; לעיתים קרובות היא אף שוחקת ומדרדרת את הכשירות. כשירותו של לוחם נשמרת ומשתפרת דרך אימונים ולא דרך תורנויות שמירה בש"ג. במלחמה, מה שקובע הוא איכות ההכשרה והמוטיבציה, ובאלו אין לחיילי ההסדר שום חיסרון.

3. הכשל הסטטיסטי: התעלמות משיעור הגיוס לקרבי.

   הקשר הסטטיסטי שמנסים להציג בין מספר הנופלים הדתיים הגבוה לבין "חוסר מקצועיות" הוא כשל מתודולוגי מביך של התעלמות מההבדל באחוזי השיקות בקרבי (בפרט במילואים). צא וראה כמה בודרי מכינות קדם צבאיות נפלו במלחמה. הם משרתים שלוש שנים לא כמו בני ישיבות ההסדר. אלא שהם מתגייסים באחוז מאד גבוה לשירות קרבי.

מעבר לכך, במבט רחב, בוגרי ישיבות ההסדר משרתים במילואים שנים ארוכות ונושאים בנטל הלחימה בחירום באופן מלא ובאחוזי התייצבות גבוהים ביותר. אין צורך לומר שבשירות המילואים גם מתבצעים אימונים.