הוכחת אלוהים באמצעות הטעם המספיק של לייבניץ

אני מבין מה אתה אומר, אתה אומר שמנגנון מכני דורש סיבה מעצם היותו דווקא כך, ולכן לא שייך להגיד שהוא החוליה הראשונה כי הוא עצמו פועל ממה שהוגדר הו על ידי גורם שקדם לו.
אבל אני שואל אם אני מניח הנחת עובדה שהמנגנון הזה הוא ראשוני, ממילא אין לו טעם כי אין לו מי שיהיה לפניו. פשוט לקבוע שהחורג יהיה מנגנון מכני וממילא אין לו טעם כי הוא הראשון ולכן השאלה על הטעם שלו פשוט לא רלוונטית כי בהגדרה שלו הוא שולל את השאלה עצמה כי הרי אין מי שיגדיר ויקבע למה הוא דווקא x ולא y. כמו שהוא בלי סיבה, כל הוא גם בלי טעם. לכל דבר עם סיבה יש טעם כי יש מי שיצר אותו אז יש טעם למה הוא יצר אותו דווקא ככה, אבל בהנחה שאין סיבה אז ממילא אין שאלה מה הטעם כי אין כזה.
אם בוחרים בישות פשוטה עם רצון אין שאלה על הטעם שלה כי אין לה מורכבות, אבל אני מתכוון שבכל מקרה בעצם ההגדרה של הגורם הראשוני לא שייך לשאול למה דווקא ככה- לא כי אין תשובה, אלא כי אין שאלה פשוט, בעצם זה שהוא הראשון אין גורם שקדם לו שיכול לקבוע לו את הטעם.
אני כן מרגיש שזה קצת כמו לבנות מגדל על האוויר, אבל עדיין הנושא הזה לא סגור לי.
תודה על הזמינות.

אפשר גם לקבוע שהעולם לא צריך סיבה. קביעות לא הגיוניות יש מיליונים.

אם אני אקצר את זה אז יש כאן שני אלמנטים שמתנגשים:
1- הגורם הוא ראשוני
2- הוא מכני ולכן הוא נפעל ודורש גורם אחר שגרם לו להיות דווקא ככה.
אם אני מניח שזה שהוא ראשוני חזק יותר זה שהוא מנגנון אז ממילא אין סיבה לשאול עח הטעם שלו.
אם אני אומר שזה שהוא דורש גורם שקדם לו חזק יותר אז ממילא הוא לא יכול להיות ראשון כי משהו קדם לו.
אני יכול או להניח שהגורם הזה הוא לא ראשוני? או לשבור את הרגרסיה שוב כמו בעיקרון הסיבתיות.
אבל בעצם כבר שברנו את הרגרסיה פעם אחת אז מה הבעיה לשבור אותה שוב? פשוט להוסיף לשבירה של חולית הסיבות שבירה של רגרסיית הטעמים.
אני כן מבין שיותר סביר לא לשבור את הרגרסיה ולהניח שיש גורם ראשוני אחר, אבל זה לא מרגיש לי הוכחה מוחלטת לאלוהים או לפחות סבירה ממש וכמעט מוחלטת.
תודה

הסברתי כבר. אתה יכול גם להכריז שהעולם הוא יקום שנוצר ללא סיבה. ממילא אין מה לשאול מה סיבתו כי הוא מוגדר עולם בלי סיבה. הכרזות והגדרות אינן הסבר.

נכון, אבל הנחנו שיש חורג אחד הכרחי מעיקרון הסיבתיות, אז אני מתכוון שבכל מקרה עיקרון הטעם המספיק לא חל על החורג מעצם היותו הראשום, כך שלא משנה אם הוא מורכב או לא, בכל מקרה אין לו סיבה וטעם כי אין מי שיתן לו.
אני לא סתם מכריז עליו בתור ראשון, בכל מקרה מישהו צריך להיות הראשון, אני מתכוון שבין מורכב לבין פשוט- בשניהם זה עובד.
כשרגרסיה של הסיבות נשברת, ממילא הסיבה הראשונה גם שוברת את הרגסיה של הטעם, כי אם אין לה סיבה או משהו קדום אין לה גם טעם- אין מי שיתן לה את הטעם

אחדד את השאלה:
עיקרון הטעם המספיק נועד כדי להסביר למה הגורם הראשון חייב להיות תבוני ולא מכנזים. אני שואל- למה בכלל צריך את זה? בעצם זה שהגורם הראשון הוא ראשון הוא לא צורך טעם כי אין מי שיתן לו אותו, אם כך עיקרון הטעם המספיק מיותר כי מראש לסיבה הראשונית לא יכול להיות טעם כי היא הראשונה.
ואם בכל מקרה אין לה טעם אז מה מחייב אותה להיות ישות תבונית ולא מנגנון כלשהו?

אי אפשר לומר על כל עצם בעולם שהוא מחויב המציאות ובכך להיפטר מהסבר, צריך גם שיהיה היגיון למה הוא מחויב המציאות ומדוע עקרון הטעם המספיק לא חל עליו, ולכן ההנחה הסבירה היא שלא מדובר בחומר אלא בישות תבונית.
או במילים אחרות: העובדה שיש לנו הוכחה שיש משהו שלא צריך טעם מספיק אינה הסבר מדוע הוא באמת לא צריך טעם מספיק, אי אפשר להניח שיש שולחן שברא את העולם והוא לא צריך טעם מספיק, כיון שההיגיון אומר ששולחנות כן צריכים טעם מספיק, לכן סביר להניח שיש שם משהו אחר שמהותו כן נותנת הסבר מדוע הוא לא צריך טעם מספיק.

אני לא מחריג כל עצם מטעם מספיק, אני מתכוון שהעצם הראשון שחריג מהסיבתיות בהכרח חורג מהטעם המספיק גם הוא. כל דבר שנוצר אחרי הגורם הראשוני מחייב טעם כי לו מי שיתן אותו.
אם יש לי כדור אדום שמישהו יצר- למה הוא אדום? כי מישהו צבע אותו באדום- למה? כי הוא רצה.
אבל אם אני מניח שהכדור האדום הזה הוא החורג שברא את העולם, אז הוא פשוט תמיד היה שם, אז כמו שאין סיבה למה הוא שם, כך גם אין סיבה למה הוא דווקא ככה- כי הוא פשוט תמיד שם דווקא ככה.
אני מתכוון שהחורג מעיקרון הסיבתיות ממילא חורג מהטעם המספיק- יכול להיות שסביר יותר שהוא יהיה פשוט כדי להחריג אותו בקלות יותר, אבל זה רק סבירות, וגם לא סבירות ממש משמעותית לפי איך שאני רואה את זה.
מה פספסתי בטיעון עיקרון הטעם המספיק שזה המסקנה שהגעתי אליה?