הערה על הספר הראשון בטרילוגיה

אמנם אני בתחילת קריאתו אך אני מוכרח לציין כי ישנה נקודה שמפריעה לי בדרך הצגת הטיעונים כשאלות ותשובות. אמנם ההבנה מתחדדת ומתבהרת בצורה שכזו ואכן יש את הרעיון של השואלים לאורך השנים מאחורי זה, אך אדם שרחוק מהדת ובידיו צרור טיעונים מתוחכמים כנגד האמונה בכללותה, שקורא את הספר, אמור להזדהות עם השואל, הלל כביכול מייצג אותו. הוא הלל. והנה הוא רואה את עצמו שואל שאלות תם עם טיעונים דלים שנכתבו באותיות יותר בהירות אפילו… התחושה המוטעית היא כי מדובר בעוד רב שמנסה להחזיר בתשובה בלי הקשיב לצד השני ובא להשמיע הרבה יותר מלשמוע ומתנהג כבמגרש הפרטי שלו. כך הרושם הוא לתחושותיי וחבל, משום שכל האופי הפתוח והכנה של הרב מתפספס. במיוחד שצורה כזאת של שו"ת נעשתה כבר בידי מחזירים בתשובה כאלה ואחרים והחשש שלי שכשאראה את הספר לאלה הזקוקים לו הם יאמרו לי "אה, כן קראנו כבר את של הרב נויגרשל, לא התרשמנו". כך מאבדים נתח עיקרי וחשוב מקהל המטרה. כולה תפילה שאין זה אלא בדיון גמור ואני טועה לחלוטין. אך עניינה אותי דעת הרב בעניין.