התחזקות בעקבות השביעי באוקטובר

תופעת ההתחזקות וההתקרבות לדת ולמסורת בעקבות אירועי השבעה באוקטובר אכן קיימת, אך היא שייכת יותר למחזות הפסיכולוגיה מאשר לפילוסופיה.

לשאלתך איזה מידע חדש הגיע אליהם – מבחינה תיאולוגית או פילוסופית טהורה, לא התגלה כאן מידע חדש על קיומו של אלוהים או על אמיתות התורה. ההתעוררות הזו אינה נובעת מראיות לוגיות חדשות, אלא ממניעים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, שאותם ניתן לחלק לכמה רבדים:

1. התפכחות מהעולם הפרוגרסיבי ומהאוניברסליזם: רבים מאלה שהיו בשר מבשרה של הפרוגרסיביות והשמאל העולמי הנאור, ראו פתאום את הפנים האנטישמיות ותומכות הטרור של העולם הזה. הבגידה הזו גרמה להם להבין שהם יהודים ושאין להם לאן לברוח מהזהות הזו. התובנה הזו מביאה רבים לחיבור מחודש למסורת ולשורשים. לרוב, לא מדובר בחזרה בתשובה במובן הקלאסי (שמירת הלכה קפדנית), אלא ביצירת "יהדות חילונית" מסוג אחר ופחות מנוכר, עם סממנים יהודיים.
2. תודעת נרדפות ושרידות קולקטיבית: זוהי תופעה פסיכולוגית מוכרת – כשרודפים אותך על יהדותך, הדבר מחזק באופן טבעי את תודעת היהדות שלך (תופעה דומה של הגדרת זהות יהודית, גם ללא אמונה באל, ראינו בעקבות השואה). יש כאן ממד של שרידות; כיוון שאתה מותקף בשל זהותך ואינך יכול להעלים אותה, אתה נאחז בה ומגן עליה. לתופעות פסיכולוגיות אלו אין טעם לחפש הצדקה פילוסופית, אלא אולי אבולוציונית.
3. טראומה וחיפוש עוגן: ברמה הפרטית (אצל ניצולים, פדויים מהשבי או חיילים בשדה הקרב), טראומות וחוויות קשות של פחד מעוררות צורך נפשי חזק להישען על משהו ולמצוא משמעות. כפי שנהוג לומר, "אין אתאיסטים בשוחות". כשאדם חווה פחד קיומי, הוא מחפש עוגן להיתלות בו.

האם זו התקרבות אמיתית? עצם ההתקרבות למסורת היא ודאי דבר חיובי. אולם, רמת האותנטיות של ה"חזרה בתשובה" הזו תלויה בשאלה האם הטראומה שימשה רק כ'טריגר' פסיכולוגי שעורר את האדם לחשיבה מחודשת עד שהגיע למסקנה שיש אמת בדת, או שמדובר רק בצורך פסיכולוגי זמני להישען על משהו מתוך מצוקה. דומני שכאשר ההתעוררות מבוססת רק על פחד וחיפוש עוגן בשעת משבר, בדרך כלל לא נשאר ממנה הרבה לאחר שהסכנה חולפת.