מנהגי הלכה

ההלכה נותנת תוקף למנהג (מכוח אל תיטוש תורת אמך או מדיני נדר). אמנם במקור המנהג היה לפי המקום ולא לפי המוצא, אבל כיום המקום הוא פרמטר דינמי מדיי ולכן עברו למנהגי העדה והאבות (=המוצא). מכיון שגם דיני המנהגים נוצרים על ידי מנהג, הרי המנהג כיום הוא שהפרמטר הקובע לעניין מנהגים הוא המוצא ולא המקום. כעין זה איסור לא תתגודדו שאוסר שני בתי כנסת בעיר אחת, מה שכיום עושים בכל מקום. כי המושג "עיר" כיום הוא עדה ולא מקום (וגם על זה לא ממש מקפידים). ועדיין, המנהגים בהם מדובר עוסקים בשאלות לא הלכתיות. אלו מנהגים שונים שנהגו לעשות אותם (כמו כפרות, או אמירות שונות בתפילה). אבל שאלת המנהג עולה גם בהקשר הלכתי, כשיש כמה שיטות ובמקום כלשהו נהגו לפסוק כשיטה אחת מהן. לדעתי האישית אם מדובר בשאלה הלכתית אז המנהג לא מחייב. אם אתה אשכנזי שסובר כמחבר עליך לנהוג כמוהו. בהלכה, רק אם הלכה רופפת בידך הלוך אחר המנהג (ירושלמי). אמנם במקום שבו יש מנהג שמקובל על כלל ישראל זה כן מחייב גם בהלכה, שכן הגמרא בסנהדרין קובעת שמי שעושה לא כך נחשב טועה בשיקול הדעת (פוסק נגד סוגיין דעלמא). יש להאריך בזה ואין כאן המקום.