סיבתיות

ראשית, ההנחה שעקרון הסיבתיות נלמד מתוך תצפית היא שגויה מיסודה. כפי שהראה הפילוסוף דייוויד יום, התצפית שלנו לעולם אינה מראה לנו יחס של גרימה סיבתית; אנו מסוגלים לראות בחושים רק עקיבה זמנית (אירוע א' קורה ואחריו אירוע ב') או קורלציה, אבל מעולם לא ראינו את הכוח עצמו שמחולל את המסובב. המסקנה מכך אינה שאין סיבתיות, אלא שעקרון הסיבתיות – הקביעה שלכל דבר צריכה להיות סיבה – הוא עיקרון אפריורי (קודם לתצפית) של התבונה והשכל הישר שלנו, ולא השערה אמפירית. מכאן גם עולה שהוא ישים בכל ההקשרים ולא רק באלו שאנו צופים בהם.

כעת לעצם שאלתך: אם נחיל את עקרון הסיבתיות בצורה עיוורת על כל שרשרת ההוויה ללא יוצא מן הכלל, אכן ניקלע לכשל לוגי של רגרסיה אינסופית. הסבר שמבוסס על שרשרת אינסופית של סיבות אינו באמת הסבר אלא התחמקות ממתן הסבר (כמו בבדיחה הידועה על "צבים כל הדרך עד למטה"). לכן, התבונה שלנו מאלצת אותנו לעצור ולהסיק שהשרשרת חייבת להתחיל בחוליה ראשונה שהיא "הכרח המציאות" או "סיבת עצמה", אשר אינה זקוקה לסיבה קודמת. למעשה, הניסוח המדויק של הכלל הוא לא 'לכל דבר יש סיבה', אלא 'לכל דבר קונטינגנטי (אפשרי המציאות) מסוג הדברים שבניסיוננו, צריכה להיות סיבה'.

אך מדוע להניח שהחוליה הראשונה הזו היא אלוהים, ולא פשוט חומר קדמון, חוקי טבע או תנועה ראשונית עיוורת? יש לכך שלוש סיבות מרכזיות:

1. הממצאים המדעיים: הפיזיקה המודרנית ותיאוריית המפץ הגדול מראות שהעולם, הזמן והחומר המוכרים לנו אינם קדמונים, אלא נוצרו לפני כ-14 מיליארד שנה. לפיכך, המציאות החומרית כשלעצמה נוצרה מתישהו ולכן בהכרח אינה החוליה הראשונה.

2. אופי החומר: גם אם נתעלם מהמפץ הגדול, כל מה שאנחנו מכירים ביקום החומרי הוא מורכב וקונטינגנטי, ואינו "סיבת עצמו". אם נניח שהחוליה הראשונה בשרשרת היא מכניזם חומרי עיוור, הרי שמכונה או חומר מורכב שכזה הם בעצמם דברים שזקוקים למרכיב וליוצר. הדרך היחידה לעצור את הרגרסיה היא להניח חוליה ראשונה שהיא מסוג אחר לגמרי מהעצמים שבניסיוננו; יישות תבונית ורצונית שפועלת מתוך בחירה חופשית מהווה נקודת עצירה רציונלית וקוהרנטית, שכן רצון אינו תהליך מכני עיוור אלא סיבה פועלת שעומדת בפני עצמה.

3. עקרון הטעם המספיק (הראיה הפיזיקו-תיאולוגית): גם אם נניח, לצורך הדיון בלבד, שהחומר הראשוני או חוקי הטבע תמיד היו קיימים ולא נוצרו מעולם, כאן נכנס לתמונה "עקרון הטעם המספיק" של לייבניץ. היקום שלנו נשלט על ידי חוקים מדויקים ומורכבים המכווננים באופן עדין (Fine Tuning) המאפשר יצירת כימיה, ביולוגיה וחיים. גם עצם שמעולם לא נוצר אלא היה קיים תמיד, דורש "טעם" (הסבר) מדוע הוא כל כך מיוחד ומדוע הוא נראה דווקא כך ולא אחרת. חומר קדמון עיוור אינו מספק טעם למורכבות המופלאה של חוקי היקום. רק יישות תבונית שבחרה לכוונן את החוקים הללו מספקת טעם והסבר אמיתי למציאות כפי שאנו מכירים אותה.