סיפורי צדיקים הכניסו לי טראומה לראש שכל פיפס קטן יהיה לי עונשים מטורפים ואיומים!

הרב מיכי, אני חושב שהשאלה היתה עקרונית, מדוע לחנך על ידי הפחדה, לא רק שאין בכך תועלת אלא ייתכן אף מצב (נדיר מאוד) לטראומה, החסרים אנו אמצעים חינוכיים ?

אם למישהו לא נראה כך, אז שלא יעשה זאת. אין שום חובה לספר לילדים את הסיפורים הללו. כשלעצמי איני רואה בזה בעיה מיוחדת.

גם אני גדלתי על סיפורי זוועה על וירוסים מיקרוסקופייים הגורמים למי שחדרו לגופו נזקים חמורים ביותר, כגון ה'פוליו' הגורם לשיתוק וה'איידס' וה'קורונה' העלולים לגרום למוות. עולם ממש מפחיד…

בברכה, פני'קה

אכב, חלק נכבד מסיפורי העונשין הם לגבי צדיקים שאיתם הקב"ה מדקדק כחוט השערה, אז נראה לענ"ד שאתה יכול להירגע 🙂

לגבי הנזיר שראה את דמותו במים וחשש מיצר הגאווה, הוא גזר על עצמו את הנזירות, ולא נזירות עולם, אלא נזירות רגילה שבה הוא מגלח את שערותיו אחרי שלושים יום

והגירסא העדכנית של סיפור 'כיפה אדומה'

הזאב יצא לבקר את סבתו. אמא זאבה הזהירה את זאביק הקטן: 'אל תתקרב בשום פנים אל כיפה אדומה. האדומים נושאים את נגיף ה'קורונה', ויש להיזהר שלא תדביק את סבתא, שלפי גילה היא ב'קבוצת סיכון'.

הולך לו זאביק ובדרך הוא פוגש את כיפה אדומה, השואלת אותו: זאביק, איפה הפה הגדול שלך? עונה זאביק: אני מסתיר את פי מאחורי המסיכה כדי שלא להדביק את סבתא. אך כיפה אדומה מורידה ו את המסיכה מתוך ביטול.

זאביק ממשיך ומגיע לבית סבתו, ורואה שהיא עטויית מסיכה, ושואל אותה: 'למה יש לך מסיכה כזו גדולה?' והיא עונה: 'כדי שלא הידבק אני בקבוצת הסיכון, וכן אינני מחבקת ומנשקת אות, זאביק יקרי.'.

ואז גמגיעים אנשי פיקוד העורף שאיכובאצעות הסולרש זאביק שהוא שהה בקרבתה של כיפה אדומה, ולוקחים את זאביק ואת הסבתא למלוני הקורוה. וכך ניצלים כולם מהנגיף הוורא.

בברכת 'גמזו לטובה, זיגמוד היינריך גרמינגר

פיסקה 4,שורה 1
…שאיכונ ובאמצעות הסלולר של זאביק

שצ"ל, פלא בעיניי דבריך (ואור לנתיבתי). הרי זה 'מפלצות בע"מ' מפורש (דחיישינן מהך זוטרתא דמתקרי בו)..

והיינו דאמרינן: וינוחו 'בה', וינוחו 'בו', ויווחו 'בע"מ'

נטרפה דעתך. כנראה שעברת עבירה.

שי,
אולי כדאי להתחיל בזה שתזכור שאלו סיפורים חינוכיים והם לא נוגעים אליך. לדוגמא: הסיפור על רבי והעכברים. במציאות לא רואים שזה קורה.

אין לי מושג בן כמה שי. וזה באמת מעניין האם עדיין יש לו טראומה מהסיפורים הללו?
אני דווקא זוכר טראומות מ"בקטוס וקריוס". ושלא לדבר על סיפורים מלפני השואה שיש חוקרים (הנה א' כבר קופץ ממקומו) הסבורים שכחלק מהתרבות הגרמנית הם השפיעו על נפשם כדוגמת "מקס ומוריץ" – הצמד הברנשי העושה כביכול מעשי קונדס אכזריים. ולקראת הסוף האופה מגלגל אותם בבצק ומכניס אותם לתנור לאפיה. (מוכר? הכבשנים…)
"אגדות האחים גרים" מלאות בסיפורי מכשפות עם מטאטא ובלי מטאטא. טום וג'רי סדרה מפוצצת באלימות מחרידה!! ואין לי זמן עכשיו לכתוב את כל הבקורות…

אבל הכי קל וכיף זה להתנגח בספרות חז"ל ולקטר על החינוך היהודי.

בכל אופן, נחזור אילך שי. יש כיום שיטה נחמדה הקרויה תרפיית 3 המימדים והיא תוציא לך את כל פחדיך ותכניס בך רק שמחה.
זוהי המלצה בלבד. (אני אישית גם מטפל בשיטה זו)

בס"ד י"ט באלול תש"פ

לH – AKUO RC'

עומק התביעה שיש על כל מעשה שלילי, צריך ללמדנו גם את ה'מידה טובה מרובה', שכל מעשה חיובי שלנו חשוב ויקר לאין ערוך בעיני ה', ובפרט כשהושג במאמץ וביגיעה וכפי שאמר המשורר (נתן אלתרמן): את הרע צריך לראות כדי להילחם בו. את הטוב צריך לשמור בכדי להתנחם בו'.

בברכה, ש"צ

יקרי המלומדים, שמחתי בהשוואתכם את אגדות חז"ל לאגדות האחים גרים, סרטי וולט דיסני, ספרי מיקרוביולוגיה שונים וכו'… עשיתם שרות טוב לחז"ל בכך שחשפתם לעין כל את גדולתם בתסריטי אימה, עד שכל אותם הנזכרים לעיל למדו את שיטתם בחינוך ואמצוה אף לחינוך בני אומותיהם ודתותיהם.

בס"ד י"ט באלול תש"פ

לב"ג – שלום רב,

מספרי הביולוגיה אנחנו למדים שיש חוקיות בעולם, וגם יצור מיזערי יכול לגרום נזקים איומים, ולכן מוטלת על האדם זהירות רבה שלא לסטות ימין ושמאל מהזהירות בחוקי הטבע.

התורה אף היא מציבה חוקים אלקיים, ואינה מסתירה את העובדה שסטיה מהם עלולה לגרום לנזק. אדם הראשון שאכל מהפרי שנאסר עליו גורש מגן עדן, וממשה רבנו שהיכה את הסלע במקום לדבר, נשללה הכניסה לארץ. אנחנו חיים בעולם המטיל עלינו אחריות כבידה.

מאידך, מנחמת ומחזקת אותנו הידיעה, שאף היא מודגשת בתורה ובדברי חז"ל, שגם שכרו של כל מעשה טוב הוא גדול מאד, ושום דבר טוב לא הולך לאיבוד. אף מחזקת אותנו הידיעה שיש חסד של אפשרות התשובה שנתן לנו הבורא, שבה שינוי הרצון – יכול לעקור לפרע את המעשה הרע, ולהפוך זדונות לשגגות (בתשובה מיראה) ואף לזכויות (בתשובה מאהבה).

בברכת תהא שנת פחות אנטי, ש"צ

יקירי המלומד.
שמחתי מאד בגלותך את טיפשותך ברבים. כרגיל לא הבנת כלום ממה שנכתב. ואף אחד לא עשה השוואה בין חז"ל לוולט דיסני.

אני אנסה קצת לפשט בשבילך לפני שאספר לך סיפור מחז"ל וגם אתאים אותו לרמתך.
ישנם סיפורים בחז"ל שצריך לדעת לספר אותם נכון ולהתאימם לגיל החניך. וזה דבר שבהחלט תלוי במספר או נקרא לזה – המחנך. אך וודאי שאין מה להשוות בין מוסר השכל בסיפורי חז"ל למוסר ההשכל של טום וג'רי.

אלה כמוך שבאים ומקטרים וכביכול טוענים לשפלות החינוך היהודי הדתי אנו עונים להם בבחינת תשובה לכסיל כעוולתו. שהרי פשוט להם שניתן לצפות בכל הזבל הנ"ל.

ועכשיו אספר לך ממסכת סוכה על ששון ושמחה. שמעת עליהם?
שני מינים היו, אחד היה שמו ששון, ואחד היה שמו שמחה.
אמר לו ששון לשמחה, אני עדיף ממך כיון שכתוב "ששון ושמחה ישיגו" [ששון מוקדם בפסוק].
אמר לו שמחה לששון, אני עדיף ממך כיון שכתוב "שמחה וששון ליהודים".
אמר לו ששון לשמחה, יום אחד יעזבוך ויעשו אותך כשליח שכתוב "כי בשמחה תצאו".
אמר לו שמחה לששון, יום אחד יעזבוך וימלאו בך מים שכתוב "ושאבתם מים בששון".
אמר אותו המין ששמו ששון לר' אבהו: לעתיד בעולם הבא, אתם תמלאו לי מים שכתוב "ושאבתם מים בששון".
אמר לו [ר' אבהו לששון], אם היה כתוב לששון, אז הכוונה היתה כמו שאמרת, אבל עכשיו שכתוב בששון, אז הכוונה היא שבעורו של האדם שנקרא ששון, נעשה נוד ונמלא בו מים".

שיעורי בית
נסה לחשוב כיצד הסיפור קשור אילך? בהצלחה!

בס"ד כ' באלול תש"פ

לצחי – שלום רב,

ששון המין קורא את הפסוק: 'ושאבתם מים לששון'. לדעתו הששון, האושר, הוא התכלית שאליה שואפים להגיע, ולזה אין היהדות מסכימה.

התכלית של התורה היא לעשות את האמת מפני שהיא אמת ואת הטוב מפני שהוא טוב, אך השמחה היא 'שליח' שאיתו החתירה אל האמת והטוב נעשים בזריזות, והששון הוא 'כלי' המיקל על האדם את הטורח של שאיבת המים, מי הדעת והחסד מאוצרות התורה.

בברכת 'רוגע לך' בהפצת מעיינות התורה, ש"צ