פסיקת הלכה אוטונומית כערך
שלום הרב,
לאחרונה שמעתי באחד שיעוריך מסדרת לנבוכי הדור שמקורו של ערך פסיקת ההלכה האוטונומית נובע מדוגמאות בגמרא שבהן יש פגיעה באוטונומיה הפסיקתית של הזולת. משם הבנתי שהכללת שיש ערך שאדם גם לא יפגע באוטונומיה הפסיקתית של עצמו ע"י התבטלות לפוסקים גדולים. אבל לגבי פגיעה באוטונומיה של עצמו, אין פה בכלל פגיעה כי כשאדם פוגע באוטונומיה שלו זו פגיעה ברשות.
חשבתי שניתן להסביר את ההיגיון בפסיקה אוטונומית בכך שיש בדרך זו הגנה מפני השתרשות של טעויות פסיקתיות שנולדות כתוצאה מפסיקה של גדול אחד שגורמת לאפקט שרשרת של הפוסקים שבאים אחריו ליישר קו לפסיקה של הראשון, גם אם רובם ככולם חושבים אחרת. בנוסף זה יכול להגן מפני טעויות דפוס סמויות בפסיקות של ראשונים. ולכן למעשה אני טוען שאין ערך בפסיקת הלכה אוטונומית כשלעצמה, אלא היא רק אמצעי כדי להתקרב יותר לאמת ההלכתית. מה דעתך כל כך, והאם יש ביסוסים נוספים לערך הפסיקה האוטונומית מעבר לדוגמאות מהסוג שהזכרתי לעיל.
בברכה,
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
נכון, עכשיו נזכרתי שהדגמת אותו ע"י הדוגמאות של פגיעה באוטנומיה של הזולת מהגמרא. אבל עדיין פגיעה באוטונומיה של הזולת היא יותר חמורה מפגיעה באוטונומיה של עצמו. מעבר לזה, מניין שיש בכלל ערך בפסיקת הלכה אוטונומית?
המקור הוא מסברא. בגמרא עצמה רואים זאת בכמה מקומות. ראשית, לא בשמים היא. שנית, מה שלא פסקו כר"מ כי לא ירדו חבריו לסוף דעתו (למרות שברור שהוא צדק כי היה חכם מהם). ושלישית, מעצם זה שאסור למנוע מאדם אוטונומיה, גם כאשר לדעתי הוא נכשל בעבירה (כמו אכילה חוץ לסוכה).
ומה עם ערך ה'אוטונומיה' בדין 'זקן ממרא'?
בברכה, ש.צ. לוינגר
הערך באוטונומיה הלכתית קיים רק כשאין סמכות אמיתית
אכן. דין זקן ממרה בא להוציא מערך האוטונומיה כשיש סמכות מכוח "לא תסור". ואגב, גם לגבי זקן ממרה כבר ידועות הסתירות בדין "שוגג במצווה לשמוע לדברי חכמים" (ראה הוריות ב ובמפרשים), ועל ימין שהוא ימין וכו'.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer